Broken Tears. (GirlxGirl)

פרק 3- לוקאס וילסון.

יקירתי, איך אוכל לחיות את המחר,

אם המחר היה אתמול?

------------------

אומרים שחוסר זה דבר שאפשר לתקן.

אומרים שצריך רק עוד בטון כדי שהחור בליבך יתוקן.

ובכן, כל זה לא תקף ללוקאס.

לוקאס איבד את המחר, לוקאס איבד הכל.

מאז אותו היום הגורלי, היום שידע שיעבור בכאב, בצער, באכזבה.

מאז שאיבד את שומר הסודות שלו, את מקום המפלט שלו, את המקלט שלו,

את חברו הטוב ביותר, אלכסנדר.

השניים בילו את אותו היום ביחד, בספינה שלהם.

אותה ספינה שבנו בגיל 12, ולא שיחררו אותה עד שהייתה מושלמת.

בשביל נצר למשפחת המלוכה כמו לוקאס, להשיג את החומרים היה קל מידי.

אך אלכסנדר לעולם לא רצה משהו יקר, הוא רצה את הפשוט בפשוט.

לוקאס זוכר את היום הזה כאילו היה אתמול.

זוכר איך השניים שתו כל כך הרבה, עד שלא שלטו על המעשים שלהם.

הוא זוכר את הספינה מתהפכת בלב הים, ואת עצמו מתעורר בבית החולים.

לוקאס היה בקומה למשך חודשיים, ובזמן החודשיים האלו, אלכסנדר היה מונשם ומורדם בבית החולים.

כמה ימים לפניי שלוקאס התעורר, לאלכסנדר הייתה קריסת מערכות, והנער לא נראה חי שוב.

תחושות האשמה מעולם לא הקלו על לוקאס, ולמרות שידע שזה היה חוסר אחריות של שניהם, הוא תמיד הרגיש שהוא היה הגורם לבעיות.

לא משנה באיזה מצב, לוקאס מצא תמיד מצא דרך להאשים את עצמו.

"אדון וילסון?"

הקול בחדרו קטע אותו ממחשבותיו, והפנה את כל צומת ליבו אליו.

"אחותך כאן כדי לקחת אותך להליכה היומית שלך."

ככה זה היה, במשך שנה שלמה, דיאנה הייתה לוקחת את לוקאס להליכות, כדי שלא יאבד את שיווי משקלו.

אך לאחר שעברה שנה, לוקאס הפסיק לראות אור יום, והיה נסגר בחדרו.

דיאנה הרגישה רע עם עצמה בכל שנייה, רע שלא הצליחה לעזור, רע שנתנה לו לאכול את עצמו מבפנים.

לכן לקחה אותו לטיול בכל פעם מחדש, אותה שעה, אותו מקום.

"היי, לוק." אמרה דיאנה בקול עייף, לוקאס נתן לה להחזיק את ידו ולהוביל אותו אל היציאה מחדרו.

"איך את מרגישה?"

"למה אתה שואל?"

"כי בדרך כלל את נכנסת לחדר שלי בקופצניות, והיום לא."