נשברתי || לואי טומילנסון

חלק 7

יאללה חלק 7 
אני רק רוצה להגיד שרק היום התחלתי לכתוב את זה
ואני כבר בפרק 7 למרות שהוא יעלה הרבה אחרי שכתבתי את זה

⚠פגיעה עצמית⚠

נקודת מבט לואי:
סיימנו את ההופעה סוף סוף ועלינו לאוטובוס, באמת בחיים שלי לא הרגשתי ככה, שאני רוצה ללכת לישון ולא לקום לעולם.
הגענו לבית נכנסתי לחדר ונעלתי את עצמי, זה כבר מתחיל להיות הרגל.
רק שליאם לא ירביץ לי שוב והכל יהיה טוב.
רציתי לישון, אז החלפתי לפיג׳מה והלכתי לישון,
שמעתי דפיקות בדלת אז פתחתי..
ליאם אמר שהוא והבנים הולכים לטייל קצת בים הם שאלו אותי עם בא לי לבוא אבל כמובן שהתשובה שלי הייתה לא.
אחרי שהם הלכו נרדמתי שוב ושעה לאחר מכן קמתי והם עדיין לא חזרו, הפעם אני לא דואג, זה לא מעניין אותי
ישבתי בסלון והרגשתי את הסכין קורא לי לבוא לשם, ממש כאילו היד שלי נמשכת לשם. התקדמתי לעבר המטבח
הוצאתי סכין ושאלתי את עצמי כמה פעמים עם אני בטוח רוצה להתחיל את זה.
עניתי כן, וחתכתי.
"זה על כמה שאני חבר גרוע"
זה על כמה שאני מכוער"
"וזה על כמה שאני זמר גרוע"
הפעם שטפתי את הסכין..
שטפתי את היד שלי ולקחתי מהארון של הארי פוטר,
ליאם צדק הם באמת ממש נוחים.
ישבתי בסלון והתנהגתי כאילו לא קרה כלום,
אחרי 5 דקות בערך הבנים נכנסו בדלת עם מלא בגדים וקילו גלידה בטעם בייגלה, הטעם האהוב עליי.
זאין אמר
"לואי צא החוצה קנינו לך גלידה בטעם האהוב עלייך"
אמרתי "דבר ראשון, אני פה בסלון.
דבר שני, שימו במקפיא אני לא רעב"
ליאם אמר
"ממתי אתה לא רעב לגלידה?"
עניתי "ממתי שאין לי מצב רוח."
נייל אמר "קח בחשבון שעם מחר היא לא במקפיא היא בבטן שלי"
עניתי לו
"נייל לא אכפת לי, מצידי קח את זה עכשיו"
הארי אמר לנייל בלחש
"תזהר לקחת את זה"
הארי בא וקפץ עליי וחיבק אותי התעלמתי ממנו והמשכתי לראות טלוויזיה.
ואז שאר הבנים באו יקפצו עליי,
דחפתי אותם לרצפה לקחתי מפתחות ויצאתי מהבית.

נקודת מבט ליאם:
אחרי שלואי יצא בעצבים מהבית זאין אמר
"מה יש לו זה"
הארי אמר
"עשינו משהו לא בסדר"
נייל אמר "ממתי לואי לא רוצה גלידה"
אני אמרתי
"די בנים אל תשפטו אותו קשה לו עכשיו ואנחנו קפצנו עליו למרות שהוא לא רצה, זה טוב שהוא יצא החוצה שינשום אוויר"
נייל אמר
"צודק"
וגם כל שאר הבנים. ישבנו בסלון וראינו סדרה
הארי אמר "תגידו מה עם לואי כבר מאוחר והוא לא חזר עדיין"
אמרתי "אני לא יודע מקווה שהוא בסדר"
זאין אמר "עזבו נו יאללה"

נקודת מבט לואי:
רצתי מהבית לא יודע לאן אבל שם אני לא יכול להישאר, אני לא יכול יותר קשה לי אוף.
נזכרתי שהבית של אמא שלי כאן קרוב אז הלכתי לשם,
אני לא יודע מי בבית אבל נראה אולי יש מישהו.
הגעתי לדירה ודפקתי על הדלת,
לוטי פתחה לי היא אמרה "יא לואי איזה כיף, מה אתה עושה כאן?"
אמרתי לה "סיפור ארוך איפה אמא?" והתנשמתי ממש.  לוטי ענתה לי
"היא במקלחת, רוצה מים?"
עניתי כן.
לוטי אמרה "רוצה משהו יותר טוב ממים?"
עניתי "שוקו?"
היא צעקה "כןן"
אמרתי "כמה שאני התגעגעתי אלייך"
שתיתי את השוקו ושאלתי אותה
"איפה דייזי ופיבי?" היא ענתה
"אצל חברה למה"
ואז אמרתי "ואיפה פיזי?"
לוטי אמרה "את זה אני לא יודעת"
אמא יצאה מהמקלחת וישבה בספה
ביקשתי מלוטי ללכת כי אני רוצה פרטיות
ישר אימי אמרה "כן לואי? מה קרה? הכל בסדר?"
עניתי "לא אמא הכל לא בסדר"
הוספתי "קשה לי אני לא מצליח להתמודד עם כל הדבר הזה קשה לי. "
היא ענתה " אוי בן שלי טוב שבאת, מה קרה?" אמרתי
"זה התחיל בזה שליאם חתך את עצמו ולא אכל יום שלם ואז הוא לא הרגיש טוב והוא התעלף באתי איתו לבית חולים,
ואז כשהגענו לחזרות כאב לי האוזניים,
סיימון צעק עליי.
חזרנו הבייתה וליאם פוצץ אותי מכות,
קמתי בבוקר הרוס והבנים רק החמירו את זה. סיימנו את ההופעה חזרנו הביתה והם הלכו לטייל אני נשארתי בבית,
ואז הם חזרו וקפצו עליי למרות שאמרתי להם שאין לי מצב רוח... "
אמא אמרה "וואו, למה רק עכשיו אתה מספר לי? אני פה תמיד לואי. "
התחלתי לבכות והיא חיבקה אותי.
בערך אחרי שעתיים שדיברנו החלטתי לחזור לבית.
בדרך חשבתי על מה שעשיתי ואיך אני אסתיר את זה.
הגעתי הביתה פתחתי את הדלת והארי צעק
"תגיד מה נדפק לך השכל? אתה יודע כמה דאגנו לך? "
ליאם הוסיף "אתה לא נורמאלי השעה 1 בלילה ואתה יצאת ב5 בצהרים."
נייל אמר "אכלתי לך את הגלידה"
זאין אמר "טוב שנזכרת שיש כאן אנשים שדואגים לך"
לא רציתי להיכנס לריב אז נכנסתי לחדר בלי לענות
שמתי מכנס אחר והלכתי לישון.
שמעתי את ליאם נכנס לחדר מביא לי חיבוק ונכנס למיטה שלו.
הארי בא ונתן לי נשיקה בלחי.

*בוקר למחרת*
קמתי בבוקר והיה מאוד שקט,
יצאתי לסלון וראיתי פתק על השידה היה כתוב

"לואי, ראינו כמה אתה עצוב בימים האחרונים
וראינו שקרה משהו איתך, גם אתמול כשהלכת.
הלכנו לטייל ביחד נחזור בערב.
הבית כולו שלך.
תתקשר עם אתה רוצה להצטרף.
אוהבים אותך עד מיליון ויותר. "

חמודים הטמבלים האלה אה.

זה היה הפרק.
מקווה שאהבתם.