נשברתי || לואי טומילנסון

חלק 12

יאללה תהנו חמצוצים

נקודת מבט לואי:
בבוקר קמתי הכי אחרון וכולם כבר היו בסלון וראו טלוויזיה,
הלכתי לסלון, היה לי סחרחורת אז הלכתי לאט.
התיישבתי על הספה ליד הבנים וליאם שאל
"מה לואי? ישנת עד מאוחר אתמול אע?"
לא הבנתי מה הוא רוצה ממני ועניתי
"מה"
הארי אמר
"אתה לא זוכר? פיזי קראה לליאם ג׳וק ואתה הלכת איתה למועדון..."
אמרתי "לא אני לא זוכר"
זאין אמר "עוד מעט תיזכר"
ואז הוא הוסיף "רוצה לאכול? אנחנו כבר אכלנו"
עניתי כן וישבתי על השולחן.
הארי מזג לי פנקייקים ושם לי שוקולד מעל,
הבנים התיישבו סביב השולחן כי הם לא רצו שאני אוכל לבד.
כשסיימתי לאכול הלכתי לחדר ונעלתי אותו.
לקחתי איתי את המפתחות לחדר וקפצתי מהחלון.
רצתי ישר לבית של אמא שלי,
כשהגעתי דפקתי על הדלת,
דייזי פתחה לי, שאלתי אותה "איפה פיזי?"
דייזי ענתה "אני לא יודעת היא לא חזרה מאתמול"
אמרתי שוב "איך לא חזרה, ליאם הוריד אותה בבית לא?"
דייזי ענתה "לא, היא לא חזרה"
ידעתי שהיא בטח תיהיה במועדון אז לקחתי את האוטו ונסעתי לשם בהכי מהירות שאני יכול.
הגעתי לשם נכנסתי והתחלתי לחפש אותה בכל המועדון.
הלכתי לברמן ושאלתי אותו "ראית אוליי את אחותי?"
הוא ענה "ראיתי אותה אבל היא הלכה"
הלכתי לאיש החתיך שפגשתי אתמול ושאלתי אותו אותה שאלה וגם הוא ענה לא.
פתאום ברגע אחד שמעתי פיצוץ ענקי שכל הרצפה רעדה.
רצתי החוצה וראיתי שרכב פשוט עולה באש.
ניסיתי להסתכל מי ברכב או של מי הרכב,
ראיתי שיער חום עיניים ירוקות ורכב לבן עם פס כחול.
הבנתי שזו פיזי,
התחלתי לצעוק שם "פיזיייי צאי משם פיזיייי"
תוך כדי הדמעות נשפכו לי מהעיניים חופשי
כולם שם ראו אותי והחתיך שאל אותי "זו אחותך?"
עניתי "כן, זו אחותי"
התחלתי לבכות והוא חיבק אותי,
התקדמתי לעבר הרכב ומישהו צעק לי
"הלו ילד תיזהר אתה יכול לקבל מכה"
צעקתי לו בחזרה "לא אכפת לי זו פאקינג אחותי בפנים"
האמבולנס הגיע וחילץ אותה מהרכב, לא הצלחתי להסתכל עליה זה כאב לי בלב.
ביקשתי מהאמבולנס לבוא איתם גם והם אמרו
"רק לקרובי משפחה מותר סליחה"
ואני פשוט צעקתי "זו פאקינג אחותי"
והאיש מדא ענה לי "אוי סליחה, בוא תעלה"
כל הדרך בכיתי, לא היה אכפת לי שהבנים דואגים לי, הייתי חייב להיות עם פיזי.
הגענו לבית חולים והכניסו אותה ישר לטיפול נמרץ.
חיכיתי כמעט שעה בחוץ עד שהאיש מדא יצא החוצה,
הוא בא אליי בפנים נפולות התחלתי לדאוג וישר אמרתי
"מה קרה לה?? תענה לי, מה קרה לה??"
הוא ענה לי "אני מצטער כל כך, היא מתה."
ואז הוא הוסיף "אני אתקשר למשפחה שלך להגיד להם"
יצאתי בוכה מהבית חולים והלכתי ברגל הביתה כל הדרך בכיתי בלי הפסקה והחוויות שהיו לי איתה רצו לי במוח ברצף.
כשהגעתי הביתה פתחתי את הדלת ונכנסתי
ראיתי את הבנים עומדים ליד הדלת וצועקים לפתוח את הדלת, הם חשבו שאני בפנים.
ליאם אמר "לואי? אתה בוכה? מה קרה?!"
עניתי לו "זוז מהחדר אני רוצה להיכנס"
זאין אמר "לואי קבענו שאין סודות יותר תתחיל לדבר"
עניתי שוב "אני לא אצליח לדבר על זה. בטח שלא עכשיו זה מוקדם מדי"
נכנסתי לחדר נעלתי אותה שכבתי על הרצפה והתחלתי לבכות.
שמעתי דפיקות בדלת אבל לא פתחתי
ואז שמעתי "לואי זו אמא תפתח"
קמתי לפתוח את הדלת וראיתי את אמא שלי בוכה
נתתי לה חיבוק כזה גדול כמו שבחיים לא נתתי לה,
היא שאלה "אתה בסדר? אתה היית כשזה קרה?"
עניתי בבכי "כן, אני חיפשתי אותה וראיתי את זה מול העיניים שלי"
אמא שלי בכתה ואמרה לי "אני כל כך מצטערת שהיית צריך לראות את זה סליחה"
הבנים שאלו "אם אפשר לשאול, מה קרה?"
אמא שלי אמרה "לואי לא סיפר לכם"
הבנים הננהנו עם הראש לשלילה ואז הארי אמר
"הוא נכנס בוכה הביתה ולא הסכים לדבר"
אמא שלי ענתה לו "אויי, אז מה שקרה זה שפיזי... היא.. "
ואני השלמתי אותה כי ראיתי שהיה לה קשה
"היא מתה." איך שאמרתי את המילה מתה התחלתי לבכות שוב.
ליאם אמר "מה- אבל- לאא"
הארי רץ אליי וחיבק אותי חיבוק ענקי נייל רץ גם והצטרף לחיבוק.
אמא שלי אמרה "לואי עם קשה לך תדבר, אל תשמור. אני הולכת תדבר איתי"
אחרי שאמא יצאה מהדלת וסגרה אותה הבנים רצו אליי וחיבקו אותי זאין אמר "וואו לואי אני כל כך מצטער"
הארי אמר "לואי, יש משהו שאנחנו יכולים לעזור לך בו?"
עניתי "לא, עשיתם מספיק. הדבר היחיד שיעזור זה שתתנו לי שקט ותעזבו אותי."
נכנסתי לחדר ונעלתי את הדלת.

נקודת מבט ליאם:
ישבנו בסלון ובשלב מסויים הארי שאל "תגידו מה עם לואי"
עניתי "לא יודע הוא בחדר"
הלכתי לעבר החדר שלו והתחלתי לדפוק,
ראיתי שהוא לא עונה, דפקתי שוב יותר חזק.
הוא שוב לא ענה. פתאום שמענו מפתחות נכנסים בדלת וראינו את לואי נכנס עם דמעות זולגות מבעד לעיניים
שאלתי אותו "לואי? אתה בוכה? מה קרה?!"
הוא ענה "זוז מהחדר אני רוצה להיכנס"
זאין אמר "לואי קבענו שאין סודות יותר תתחיל לדבר"
לואי ענה שוב "אני לא אצליח לדבר על זה. בטח שלא עכשיו זה מוקדם מדי"
הוא נכנס לחדר ונעל אותה.
עוד לפני שהספקנו לשבת על הספה שמענו דפיקות בדלת, זה הייתה אמא של לואי. וגם היא בכתה.
אחרי שהיא קראה לו הוא יצא מהחדר והוא נתן לה חיבוק ענקי והיא שאלה "אתה בסדר? אתה היית כשזה קרה?"
הוא ענה בבכי "כן, אני חיפשתי אותה וראיתי את זה מול העיניים שלי"
והיא שוב אמרה "אני כל כך מצטערת שהיית צריך לראות את זה סליחה"
שאלנו "אם אפשר לשאול, מה קרה?"
היא אמרה "לואי לא סיפר לכם"
כולנו אמרנו לא עם הראש ואז הארי אמר
"הוא נכנס בוכה הביתה ולא הסכים לדבר"
אמא שלי ענתה לו "אויי, אז מה שקרה זה שפיזי... היא.. "
ולואי השלים אותה
"היא מתה." איך שהוא אמר את זה הוא התחיל לבכות שוב
אני אמרתי "מה- אבל- לאא"
הארי רץ אליו וחיבק אותי חיבוק ענקי נייל רץ גם והצטרף לחיבוק.
היא אמרה "לואי עם קשה לך תדבר, אל תשמור. אני הולכת תדבר איתי"
אחרי שהיא יצאה וסגרה את הדלת רצנו אליו וחיבקנו אותו זאין אמר "וואו לואי אני כל כך מצטער"
הארי אמר "לואי, יש משהו שאנחנו יכולים לעזור לך בו?"
הוא ענה "לא, עשיתם מספיק. הדבר היחיד שיעזור זה שתתנו לי שקט ותעזבו אותי."
הוא נכנס לחדר ונעל את הדלת.

סליחה סליחה סליחה
זה היה עצוב סליחה