אווטאר אוריון

פרק 3 "אליס" חלק 1

אליס

***

"אז... תן לי להבין את זה נכון" קון לא היה נשמע מזלזל או משועשע, רק התעניינות שקטה "היא תקפה אותך בדרך החוצה וחנקה אותך עד שהוצאת את המידע?"
"זה היה די צמוד" ייזה המושפל אמר בחריקת שיניים.
קון שחרר גיחוך קל "וואו, ואני חשבתי שאתם נחשבים הכי טובים בשוק."
ייזה לא ענה.
"אז מה היא יודעת?" שאל קון כבדרך אגב.
"היא יודעת רק על מפעל המים" ייזה אמר.
"ושאר היעדים?"
"לא."
"אה כן, לא כזה גבורה - עדיין לא עדכנתי אותך מהם."
ידיו של ייזה התאגרפו.
"ואין לך מושג איך היא נראית?" קון שאל אותו, מביט דרך החלון במחשבה.
"שום מושג" ייזה אמר "כמו שאמרתי - היא הייתה כולה מכוסה ברדסים."
"כמובן..."
"אז... מה עושים?"
"אני לא רואה צורך לעשות משהו" קון הרים את הכוס החצי מלאה שלו ולגם ממנה "היא אמרה מה הכוונות שלה והיא עוד תחזור, זה רק יהפוך את הביקור במפעל המים ליותר מעניין."
"מה אם היא תביא את כל המשטרה איתה ביחד?"
"יש לי הרגשה שמישהי שמכוסה כולה בברדסים תרצה לפעול לגמרי לבד" קון אמר "יש להם קטע, ל'גיבורים' האלה - הם אוהבים לפעול לבד ולקחת את כל הקרדיט לעצמם. וחוץ מזה, גם אם היא תביא זה רק יהפוך את שאר היעדים לקלים יותר."
"תן לי להגיע מחר למפעל המים" ייזה הרגיש צורך עז להציל קצת מכבודו, צורך להוכיח את עצמו כגנגסטר מהשורה הראשונה "היא באה אלי מאחורי הגב כמו פחדנית, תן לי להגיע מחר ואני יראה לה איך נלחמים כמו גבר."
"אני בספק" קון אמר בקלילות ולגם מהכוס "אמרת שהיא חנקה אותך עם שתי קרחונים גדולים - ואתה כשף מים, קצת אירוני לא?"
ייזה הרגיש שהוא הולך להתפוצץ, אז הוא עצר את עצמו והסתובב לצאת מהחדר.
"יש לי חדשות" קון אמר שהיד שלו כבר היתה על הידית.
"והם?" ייזה אמר בלי להסתובב.
"מסתבר שחברנו היקר לונג עדיין חי."
"איך?".
"הוא קיבל עזרה מהאווטאר האמיץ."
"מה עושים לגבי זה?" ייזה הסתובב.
"את האמת? העיקר שהמסר עבר. אבל יש בעיה אחת..."
"והיא?"
"לונג מכיר את הזהות שלי, וזה דבר שאני עדיין שומר לעתיד."
"אז אתה רוצה שנטפל בזה?" ייזה כבר ידע מה תהיה הפקודה.
"אתה באמת צריך שאני יגיד לך כל מה שצריך לעשות?" קון אמר בקוצר רוח.
"זה ייעשה" ייזה אמר בקצרות, לא רוצה שום דבר אחר מאשר לצאת מהחדר הזה כבר.
"ועכשיו אנחנו חייבים לעבור למקום מסתור חדש" קון הוסיף "הבחורה הזאת ידעה איפה אנחנו מסתתרים, המקום הזה לא בטוח יותר."
"ואתה לא הולך לספר לי מה הםשאר היעדים מחר?"
"כבר הוכחת את עצמך שאדם שלא יכול לשמור סודות" קון אמר, מביט ישירות לתוך עיניו של ייזה "אני יגיד לכם מה היעדים ברגע שנצא אליהם."
ייזה בהה בו שניות ארוכות, ואז הוא הנהן קלות ויצא מהחדר.

"זה בהחלט קצה חוט" רונג גיחך למראה מראת הרכב השבורה שאוריון הראה לו.
הם היו באמצע ההריסות של 'שומר בע"מ', שברים של הבניין והפסל הענק היו מפוזרים על כל הרחבה. זה היה נראה כמעט בלתי אפשרי למצוא משהו בהריסות האלה.
"זה כן קצה חוט" אוריון נפנף את המראה מול עיניו של רונג "זה מראה לנו את הדגם המדויק של הרכב."
"באמת?"
"כן" אוריון בחן את המראה השבורה בעיון "זה או וריק 506 או סדרת c של סאטו מוביל".
"אני לא מבין כל כך ברכבים, אבל אני יודע שהרכבים של וריק יקרים" אמר רונג.
"נכון" אורין אמר "זה הסיבה שהוא התחיל לייצר אותם."
"זה אומר שהם עשירים, מי שהם לא יהיו."
"אני בספק אם זה באמת שלהם."
"צודק" אישר רונג "יותר הגיוני שהם סחבו את זה מאיזה מסכן."
"אם רכב כזה, הדבר האחרון שהוא זה מסכן."
הם פנו לצאת ממגרש ההריסות.
"נו? גיליתם משהו?" שאל אותם אחד מהשוטרים שחיכו להם בחוץ.
אוריון חשב שזה שהוא קיבל יד חופשית לפעול זה טוב מידי מכדי להיות איתי, ולמחרת באמת התגלה לו שהוא צדק. איך שהוא ורונג נחתו ליד המתחם חיכו להם שם ליווי משטרתי שאוריון היה בטוח שלא הייתה להם מטרה אחרת חוץ מלעקוב אחריו.
"מי פה מבין ברכבים?" שאל אוריון והניף את המראה באוויר.
שוטר צעיר למראה התקדם אליו.
אוריון הושיט לו את המראה והשוטר כישף את המתכת ופירק אותה לשתיים, בוחן את הכיתובים שהיו בפנים.
"זה של וריק" הוא אמר בוודאות.
"איזה דגם בדיוק?" אוריון שאל.
"אני מאמין 506."
אוריון חייך בסיפוק, מרוצה מעצמו.
"לאיפה בדיוק זה מקדם אותנו?" שאל השוטר הראשון, אדם מבוגר ורע מזג.
"הי, זה התחלה. אין הרבה דגמים כאלה ברפאבליק סיטי. נבדוק למי יש כזה, או יותר הגיוני - ממי נגנב ממנו לאחרונה."
"למה אתה כזה בטוח שהם מרפאבליק סיטי?"
"אני לא, אבל זה התחלה."
"טוב" השוטר המבוגר אמר "אני יראה אם קיבלנו תלונה על גניבת רכב."
"וריק 506" רונג דייק.
"כן, וריק 506" השוטר שלח לו מבט לא נעים והלך משם עם שאר השוטרים.
"הייתי צריך לדעת שמשטרה תתערב לנו בעניינים, זה היה טוב מידי מכדי להיות אמיתי" אמר אוריון וצפה בעשן הרכבים המתרחק.
"אבל זה התחלה" חיקה אותו רונג בחיוך.
"אני מניח" אוריון החניק פיהוק, כבר נהיה מאחור.
הוא הופתע לגמרי שרונג פתאום הרים סלע מהאדמה וצעק "מי שם? גלה את עצמך!"
"מה קרה?" שאל אוריון בהפתעה, נדרך גם הוא.
"ראיתי תזוזה, יש שם מישהו."
אוריון התקדם ועקף את הסלע המרחף, מרים את ידיו בהיכון.
אבל הדמות לא הסתתרה, היא נכנסה למעגל האור שהטילה מנורת רחוב ישנה באמצע הרחוב, מכוסה ברדסים שחורים. היא התקרבה אליהם בידיים מורמות "אני לא כאן כדי להילחם, תירגעו." היא אמרה מבעד לברדסים.
"מי את?" הם לא זזו סנטימטר הידיים שלהם עדיין מורמים בהיכון.
"לא יכולתי שלא לשמוע את הקשקושים על דגמים של רכבים ומראות או משהו כזה" היא הורידה את הברדסים מפניה ביד אחת והשאירה את השנייה מורמת "יש לי קצה חוט אמיתי, אני יודעת איפה הם הולכים לפעול."
היא התקרבה אליהם יותר והם ראו בחורה בערך בגיל שלהם, שיער שחור קצר עם פנים חדות, ועיניים בצבע טורקיז.
"איפה?" אוריון שאל.
"הקפת על השאלה היותר חשובה" רונג אמר "מי את?"
"למה שלא נשתה על זה קפה? אני יענה על שתי השאלות."
"קפה? בשעה כזאת?" רונג החווה לשמיים.
"צודק" היא אמרה "אז על מים?"
רונג ואוריון החליפו מבטים מסופקים.
"אני מכיר מקום מצוין" רונג אמר לבסוף.
מספר דקות אחר כך הם ישבו מסביב לשולחן פינתי בתוך פאב מוכר במרכז העיר.
"אוקיי" אוריון חשב מה להגיד "קודם כל, אממ... מי את?"
"אליס, נעים להכיר" היא הושיטה את ידה ללחיצה בחיוך.
הם לחצו את ידה חזרה ואמרו את שמם.
"אוריון, כמובן" היא אמרה שאוריון הציג את עצמו "אתה האווטאר."
"בעיקרון" אוריון אמר.
"להגיד את האמת, זה קצת מוזר לפגוש את האווטאר אישית, בהתחשב במפגש הקודם שלי איתו" היא אמרה בקול צופן סוד.
"נפגשנו?" אוריון שאל בבלבול.
"די הרבה פעמים האמת" היא אמרה בחיוך רחב "בהתחשב בזה שהיית אמא שלי."
המידע חלחל אל רונג ואוריון באיטיות.
רונג פלט קריאת הפתעה מאד רועשת "את... את לא... את רוצה להגיד לי ש..." הוא הסתכל עליה ועל אוריון לחלופין בחוסר אמון.
"את הבת של אסאמי וקורה?" אוריון שאל את מה שרונג ניסה לגמגם.
אליס חייכה "בכבודי ובעצמי."
"וואו!" רונג הסתכל עליה בעניים פעורות.
"אז באמת נפגשנו בעבר" אוריון צחק.
"כן, אתה אשכרה כאילו... החלפת לי חיתולים וכאלה" אליס אמרה.
רונג אוריון הביטו אחד בשני ולא ידעו איך להגיב לזה.
"תשכח שאמרתי את זה" אליס אמרה מהר "זה היה ממש מוזר עכשיו שאני חושבת על זה."
"כן... די" אוריון אמר "אבל זה לא שאני זוכר משהו, כאילו... בתור קורה."
"גם אני לא" היא אמרה "הייתי בת שנה שהיא... אתם יודעים".
"אה... כן... אנחנו מצטערים" עכשיו גם אוריון גמגם.
"תחסכו את ההתנצלויות" היא אמרה בקלילות "זה לא שאני זוכרת משהו, אני כל החיים שלי חייה עם אמא אסאמי כאן בעיר הזאת."
"אתם מנהלים עדיין את המפעל הזה לא?" רונג שאל.
"כן" אליס אמרה "אבל לא אני. אני עבדתי כשוטרת עד לפני כמה חודשים, ואז התפטרתי כדי... כדי לעבוד לבד אני מניחה."
"ועלית על הפושעים של 'שומר בע"מ'? איך?"
"כן. אתם יודעים הסיפור הזה התפרסם די מהר, וזה הסתדר לי מצויין כי בכל מקרה היה לי די משעמם לאחרונה מאז שאוסמו עלה לשלטון ואחוז הפשעים ירד משמעותית - אז התחלתי לעבוד. מיד בבוקר שאחרי הלכתי לחקור את לונג - הבעלים של המפעל שהמשפחה שלו נחטפו, והצעתי לו את שירותי" היא סיפרה, מנסה להוציא את הלימון מכוס המשקה שלה בעזרת הקשית "ומשם זה לא היה קשה כי לונג סיפר לי שהוא זיהה את ייזה - ראש מאפייה מפורסמת, כאחד מהאנשים שתקפו אותם. ואני מכירה ייזה כבר הרבה שנים, עוד מאז שאני עבדתי כשוטרת. אז אני יודעת די הרבה עליו והיה די קל לעקוב אחריו."
"מה הכוונה 'הצעת לו את שירותייך'?" אוריון שאל.
"אני עושה חקירות פרטיות לאנשים."
"ומה גילית?" רונג היה מרותק קצת יותר מידי לטעמו של אוריון.
"עקבתי אחריו עד שהוא נכנס בניין שלוש קמות בקצה העיר, בשכונה אפורה ממש. ברגע שהוא יצא ממנו חקרתי אותו, אבל מסתבר שהבוס שלו - מי שלא יהיה - לא טרח ליידע אותו בנוגע למיקום של המשפחה של לונג" היא סוף סוף הצליחה להוציא את הלימון מהכוס שלה והיא עצרה ללגום ממנה "חכם מצידו" היא הוסיפה.
רונג ואוריון עיקלו את המידע בשקט.
"אבל כן יש לי מקור די אמין" היא אמרה "למתי תהיה הפעולה הבאה שלהם."
שניהם חיכו להמשך.
"המקור זה אני דרך אגב, עם עזרתו האדיבה של ייזה" היא צחקה לפני שהם הספיקו להגיב "אני עושה פשוט עבודה מצוינת. תמליצו לחברים - אליס חקירות פרטיות" היא צחקה מעצמה ורונג ניסה לזייף צחוק משלו.
"מתי?" שאל אוריון.
"מפעל המים, מחר בערב" אליס ענתה.
"למה דווקא שם?" רונג אמר.
"כי גם שם המנהל הוא חסר כשפות" אוריון אמר בזעף "לונג צדק."
"בדיוק" אליס הסכימה "הם רוצים לשתק את כל העסקים שלהם בתור התחלה."
"אז מה התכנית שלך?" שאל אוריון עניינית.
"אני לא יודעת אם הם יבצעו את התקיפה הזאת עכשיו כשהם יודעים שאני יודעת עליה, אבל בכל מקרה חייבים להיות שם ולמנוע מהם במקרה שהם יעשו את זה בכל מקרה."
"מה אם הבניין שלוש קומות שדיברת אליו? אולי זה מקום המסתור שלהם?" רונג הציע.
"אני גם חשבתי ככה, אז מיד אחרי שסיימתי עם ייזה הזעקתי את המשטרה לשם. אבל הם כמובן לא מצאו כלום כי הם התנדפו משם למי יודע לאן."
"או שהם לא היו שם מלכתחילה" רונג אמר.
"גם אפשרות" אליס אמרה "אבל לא נראה לי ייזה סתם עצר בבניין הספציפי הזה ללא כל סיבה."
"אז מפעל המים זה קצה החוט היחיד שיש לנו." אוריון סיכם.
"זה יותר טוב ממראת רכב" אליס אמרה בחיוך.
"על זה אף אחד לא חולק" רונג אמר.
"טוב אני עדיין חושב שהמראה..." אוריון התחיל להגיד.
"ברגע שנגיע לשם." אליס קטעה אותו "המטרה העיקרית שלנו זה הבוס."
"הבחור עם הכובע?"
"יאפ, הוא" היא אמרה ובחנה בצער את הכוס הריקה בידה "אבל ממה שגיליתי הוא לא סתם בחור."
"כלומר..."
"הוא התפרסם בעולם הפשע מאוד מהר, ויש שמועות מאוד חזקות שאומרים עליו שם."
"ומהם?" אוריון שאל, הם דיברו מהר ובשקט.
"שהוא קצת מטורף ודי חזק" היא הסתכלה על אוריון "ואולי היחיד שמחזיק בכוחות גדולים יותר מהאווטאר."
אוריון שחרר נחרת צחוק "טוב, זה בלתי אפשרי."
אליס משכה בכתפיה "אם אתה אומר."
"אז יש לנו מיקום ושעה" אוריון אמר "באו נעשה את זה. נחכה ליד מפעל המים ונתפוס את הבחור על חם."
"ואז נוכל לחקור אותו" המשיך רונג.
"אז מחר בערב כאן?" היא קמה מהכיסא שלה.
"נשמע מעולה" רונג אמר.
"רק שלושתנו?" היא שאלה.
"לא רואה למה צריך יותר" אוריון ענה, נחוש לא לערב את המשטרה בזה.
"אז נראה אתכם אז" היא אמרה בחיוך ונפרדה מהם. הם צפו בה הולכת ונעלמת מאחורי דלת הכניסה.
"אתה קולט שהיא הבת של קורה?" אוריון שאל את רונג שמבטו עדיין היה קבוע בדלת שדרכה אליס עזבה כרגע.
"כן..." רונג אמר בחוסר ריכוז.
"הי!" אוריון נפנף את ידו מול עיניו הלא מפוקסות של רונג.
"סליחה... אני מקשיב" רונג התנער והתיישר במקומו.
"כדאי שנחזור למקדש לפני שטנזן ישלח את כל המשטרה לחפש אותנו."
"צודק."
הם קמו, שילמו על המשקאות ויצאו משם.