אוריון בחיים לא היה במקום הזה.
זה היה בניין גבוה בעל מראה משרדי, ממש כמה בלוקים מבניין העירייה. אם השומרים זיהו אותו הם לא הראו את זה, והוא פשוט עבר דרכם דרך הדלתות האפורות והרישמיות.
הלובי היה רחב ידיים. אולם מרובע עם תקרה גבוהה, מלא עמדות פקידים מסביב, וספסלים לישיבה. במרכז הלובי, היה פסל מבריק בגוון שהזכיר לאוריון את צבע השמיים, ואוריון מצא את עצמו נמשך כמו מגנט ונעמד מולו.
זה היה קורה.
היא עמדה שם, עיניה הקפואות היו כחלכלות ומבריקות יותר משאר הפסל, ידיה היו משוטות לפניה, וארבעת האלמנטים הקיפו אותה, גם הם באותו הצבע. חיוך אמיץ היה מרוח על שפתיה, והבעת פניה הייתה נחושה. כאילו אין דבר שיכול לעצור אותה, כאילו היא שולטת על כל הכוחות שקיימים.
אבל עדיין הובסת. הובסת והטלת את כל הצרות שלך עלי.
אוריון הסתכל על הבחורה שהוא הכיר רק מהאגדות. הוא העריץ אותה כל חייו, ובסוף מסתבר שזה היה הוא פעם, אם כמה מוזר שזה הרגיש בשבילו.
אוריון כזה התרכז בללמוד את ארבעת היסודות שהוא בכלל לא חשב על הקשר שלו עם האווטארים הקודמים. טנזן אמנם ניסה, אבל ככל שהזמן עבר אוריון לא הצליח לכשף שום דבר חוץ מאדמה, השיעורים האלו נשכחו.
תעזרי לי.
אוריון התעורר ממחשבותיו וניער את ראשו. אףאחד לא יעזור לו חוץ מעצמו, ויש לו משימה לפניו.
הוא התרחק מהפסל והלך לפקידה שהיתה הכי קרובה אליו.
"שלום." הוא אמר לפקידה שבשונה מהשומרים התפלאה בברור לראות את האווטאר בכבודו ובעצמו במשרד הדלוח הזה "אני צריך לחפש אזרח בארכיון. אני יודע שזה לא הנוהל אבל... זה די חשוב."
"ברור" הפקידה אמרה "חכה אני יבדוק מה אני יכולה לעשות בשבילך." היא קמה והלכה לאחד החדרים מאחוריה.
היא חזרה אחרי כמה שניות, אדם בעל קרס ועם זקן מחודד הולך אחריה בצעדים נמרצים.
"האווטאר!" הוא קרא בקול והושיט את ידו מעל הדלפק ללחיצה. אוריון היה שמח אם הוא היה קצת יותר שקט "כבוד גדול סוף סוף לפגוש אותך! תרשה לי להציג את עצמי: קוראים לי גטקו ואני המנהל של המקום הנחמד הזה."
"שלום" אוריון לחץ את ידו בנימוס, חושב לעצמו שהמקום האפור הזה רחוק מלהיות 'נחמד'.
"לחפש אזרח בארכיון, לא כן?" למנהל הרחב היה חיוך רחב וידידותי "אל דאגה, הנוהל בהחלט לא נוגע להאווטאר! אחרי, אם תואיל."
המנהל הוביל אותו דרך המסדרונות לקומות הגבוהים יותר, הפקדיה עודבת צמוד מאחוריהם. כל הדרך קולו של גטקו הדהד בין הקירות הגבוהים.
"אז מי הוא הבחור שהאווטאר מחפש? אני לא בטוח אם הוא צריך לשמוח או צריך לפחד!" המנהל צחק מלוא פיו .
"עוד נראה בקשר לזה" אוריון אמר, מתעלם ממבטיהם של החולפים מולו "אני מחפש את החטוף. השם הוא מר ריו, המנהל של מפעל המים ...אני לא יודע את שמו הפרטי."
"אה כמובן, מר ריו, כמובן. מנהל מפעל המים המסכן. לא האמנתי כששמעתי." חיוכו של גטקו דעך והוא הרהר שנייה ואז פנה לפקידה שרק עכשיו אוריון שם לב שלבשה את המדים בצבע כחול כהה של המקום "קחי את האווטאר לארכיון. משם תכווני אותו למסמכי מפעלים רשומים, שם כל הפרטים של המנהלים השונים נמצאים.זה יהיה קל יותר מאשר לחפש בארכיון הרגיל." הוא הסביר לאוריון.
הבחורה הנהנה ואמרה מבלי מילים לאוריון לעקוב אחריה.
"שיהיה לך בהצלחה, אווטאר" המנהל טפח על שכמו "אל תיכנע לפושעים האלה!" הוא הוסיף.
אוריון חייך קלות והמנהל התרחק משם.
"אני בטוח שבצד השני של העיר כבר יודעים שאני כאן." אוריון אמר, מעוצבן מעט.
הפקידה צחקה "גטקו באמת מאבד את הראש לפעמים, אבל הוא מנהל טוב ובוס טוב."
אוריון עקב אחריה למשך כמה מסדרונות עד שנכנסו לאולם גבוה מלא בשורות של ארונות ומדפים שהגיעו עד לתקרה.
היא כיוונה אותו דרך כמה מסדרונות פנימיים כאלה עד שהגיעו למגירה עם מספר סידורי כלשהו. היא בררה בפנים כמה שניות, מכניסה ומוציאה תיקיות.
"זה אמור להיות באחד מאלה" היא אמרה "כן הנה... מפעלים... חשמל, לא... הנה!"
היא שלפה בתנועת ניצחון תיקייה קצת ישנה והגישה אותה לאוריון. בחזית שלה היה כתוב באותיות שחורות וקטנות:
'מפעל המים בראשות ר. ריו'
"תודה" אוריון אמר לה בחיוך, מנסה לרמז לה לעזוב אותו לנפשו.
היא הבינה את הרמז והתרחקה, ואוריון התחיל לדפדף בתיקייה.
אחרי כמה מסמכים מלאים מספרים שאוריון לא הבין בכלל הוא סוף סוף מצא את מבוקשו, תיקייה קטנה יותר ודקה ועליה מתנוסס הכיתוב 'מנהל בפועל: ריגל ריו.'
אוריון פתח את התיקייה על המגירה הפתוחה, רק דף בודד היה שם, וגם בו היו כתובות רק שורות בודדות. הוא יישר את הדף והתחיל לקרוא.
YOU ARE READING
אווטאר אוריון
Fantasyאש אוויר מים אדמה "אווטאר קורה הביאה איזון ושלום לעולם, והיא לעד תיזכר כאחת האווטאריות הטובות שהעולם שלנו ראה. היום אנחנו נפרדים ממך, קורה. מוקדם ממה שציפינו. אני לעד יהיה אסיר תודה לך, לטוב-לב שלך, לנחישות שלך, לאומץ הבלתי נגמר שהיה לך. אני ר...
