~ נקודת מבט לואי~
אתמול אני ואנג'לינה ערכנו חזרות לקראת הצגת הטקסט שקבלנו במגמת תיאטרון. היה ממש כיף איתה ,רק חבל שחשבתי כל הזמן על הפעם שמדיסון באה אליי. "הי, בוא נצטלם" אני זוכר שאנג'לינה אמרה לי ואני הסכמתי. בהתחלה הצטלמנו בפוזות מצחיקות ואחר כך היא רצתה שאני אנשק אותה בלחי, זה היה קצת מוזר לדעתי אבל לאחר הפצרות רבות שלה הסכמתי. אחרי שהיא הלכה גיליתי שהיא העלתה את התמונה הזאת תחת הכותרת 'עם החתיך שלי'. אני ממש מקווה שמדיסון לא תראה את זה.
עכשיו אני חוזר מהמגמה, הצגנו את זה ממש טוב, אנג'לינה ממש נכנסה לתפקיד שלה, היא היתה ממש נלהבת לפני שהתחלנו להציג.
"הי, שמעת? יש שבוע הבא נשף תחפושות! המורה אמרה לי שאפשר להשתמש בתחפושות שיש פה מהצגות קודמות." היא אמרה ובשנייה אורו עייני, הפעם יש לי את ההזדמנות הכי גדולה ומזדמנת מכולם, להזמין את מדיסון לנשף.
~נקודת מבט מדיסון~
הלכתי ללוקר עדיין מאושרת מזה שמר בראון מעריך אותי על עבודתי ואני כבר מחר אתחיל לתפור איתו את התחפושת.
הוצאתי את ספר כימיה ותוך כדי ידי מיששה משהו שטוח, גיליתי מעטפה שככל הנראה מישהו השחיל אותה דרך אחד החריצים. היה על המעטפה את השם שלי עם לב, מי זה כבר יכול להיות? בטוח זה בדיחה, פתחתי את המעטפה ובתוכה היה פתק מקופל, פתחתי והיה רשום 'מדיסון האם תסכימי להיות בת הזוג שלי בנשף?xoxo המעריץ האלמוני שלך', אוקיי זה בטוח בדיחהאך בכל זאת הכנסתי את הפתק למעטפה והכנסתי אותה לתיקי.
הלכתי לשיעור כימיה, השיעור כמובן, זחל לאיטו. לאחר הצלצול שוב הלכתי ללוקר, להחזיר את ספר כימיה ולקחת את מחברת ספרות. להפתעתי הרבה מצאתי עוד מעטפה. מה הולך פה היום? פתחתי גם אותה, אך הפעם היה רשום 'הי מדיסון את ממש חמודה תרצי לבוא איתי לנשף בשבוע הבא?' איזה חמוד חשבתי לעצמי, כתב בחרוזים, במיוחד בשבילי. הכנסתי גם את המעטפה הזאת לתיק.
"הי מדיסון?" קול מאחוריי הקפיץ אותי. זה היה אוסטין, קפטן נבחרת הבייסבול. הוא עמד ממש קרוב אליי כך שהבחנתי בעיניו הכחולות שניתן לשחות בתוכן ולנמשים הקטנים שנחו על לחיו. "קרה משהו?" שאלתי ברכות. "אממ תגידי... יש לך בן זוג לנשף?" הוא שאל נבוך, מגרד ביד אחת את עורפו ומחייך חיוך קטן שחושף גומה."תראה, לא בדיוק התכוונתי לבוא לנשף אבל היום 'מעריץ אלמוני' שלח לי פתק והציע לי להיות בת הזוג שלו אז אני מניחה שאני כן הולכת" ספק אומרת ספק שואלת את עצמי. "הו, באמת? אממ למען האמת... אני זה... אני זה שכתב לך את הפתק. אני המעריץ האלמוני שלך." הוא אמר לאחר שלקח שאיפה עמוקה.
הסמקתי, הייתי מוחמאת, למה שקפטן הבייסבול יבחר בי, מדיסון סמית' להיות בת הזוג שלו בנשף? "אפשר לשאול אותך שאלה?" שאלתי מובכת, "כמובן" הוא השיב חיוך כובש שחשף שני טורים של שיניים לבנות. "למה בחרת בי מכולם?" שאלתי מובכת אף יותר."תראי... אני כבר תקופה מסוימת די דלוק עלייך" הוא ענה מובך עד שפרצופו האדים וכך גם שלי.
"אוקיי אז נלך לנשף" אמרתי, הוא הפסיק להאדים ואמר בשמחה "נפלא, אז אני יאסוף אותך מהבית שלך." חייכנו פעם אחרונה והוא הלך משם.
~ נקודת מבט לואי~
כל היום התלבטתי באיזו דרך להזמין את מדיסון לנשף, ולבסוף החלטתי, אני ישלח פתק בעילום שם. נאלצתי להבריז באמצע שיעור ביולוגיה ללוקר שלה כדי להשחיל את המעטפה לפני שמדיסון תבוא.
בהפסקה צפיתי בה מהצד, מגיעה ללוקר ומופתעת ומהמעטפה שנחה לה שם. לפתע ראיתי את אוסטין, מה הוא עושה שם? הם דברו, שמעתי רק חילופי מילים.
"אממ תגידי... יש לך בן זוג לנשף?" הוא שאל והיא אמרה משהו שלא יכולתי לשמוע. "...אני זה... אני זה שכתב לך את הפתק. אני המעריץ האלמוני שלך." לפתע שמעתי אותו אומר, רגע מה? לא, לא, לא, זה לא יכול להיות. הרגשתי שאני עומד להתמוטט. ואז הגיע המשפט ששבר אותי, המשפט שקיוויתי שהיא לא תאמר לו "אוקיי אז נלך לנשף". הלב שלי התכווץ, הרגשתי שכל עולמי קורס ברגעים אלו. זהו הפעם אבדתי אותה, אבל לתמיד.
