~נקודת מבט מדיסון~
"נו נו נו, מדיסון המסכנה, חשבה שמישהו באמת אוהב אותה." אמרה כריסטי מתקדמת לכיווני בנקישות עקביה בקול רם.
היא באה ליד אוסטין, מניחה את ידה על כתפו, "אל תרגיש אשם, היא פשוט הביאה את זה על עצמה." היא אמרה לעברו בקול מתחנחן. הוא חייך, מרוצה ממשחקו המרשים לאורך התקופה הזו שלפני הנשף.
מטומטמת, סתומה, חשבתי לעצמי ולא ידעתי למי אני מתכוונת יותר לי או לכריסטי. אני לא מאמינה שנתתי לו להשלות אותי, אני ידעתי, אני חשדתי ובכל זאת החלטתי להכחיש!
היא באמת צודקת, אני הבאתי את זה על עצמי. הבטתי מסביבי, כולם הביטו בי, כולל לואי וחברה שלו, אוי הבושה. לפתע משהו משך את תשומת ליבי, זו הייתה קערת הפונץ'.
"מה יש לך להגיד להגנתך ולהצלת מעט הכבוד שנשאר לך?" היא שאלה מנצלת כל רגע ורגע להכפשת שמי, שכולם ידעו מה היא עוללה לי. לא עניתי.
התקדמתי לקערת הפונץ', "הו את שותה משהו לפני שאת מתמוטטת מבושה?" היא אמרה בארסיות רבה. לקחתי את הקערה והתקדמתי לעברה, היא הייתה מבולבלת אך לאחר כמה שניות הבינה מה אני עושה, אבל זה היה מאוחר מידי. בזמן שהבינה שמלתה הייתה כבר רטובה ודביקה מהפונץ'.
"חתיכת מגעילה! איך את מעזה לעשות לי את זה?" היא זעקה. "למדתי מהמגעילה ביותר." חייכתי לעברה ויצאתי מרוצה מהאולם. המבטים של כולם ליוו אותי עד ליציאה.
לא רציתי ללכת ישר לבית, ידעתי שאיך שאכנס לבית, אשלי תתחיל לחקור אותי, תשאל למה חזרתי כל כך מוקדם. הלכתי למדשאה שנמצאת מאחורי בניין בית הספר.
התיישבתי בחושך, חושבת על מאורעות היום הזה ושמחה מהתוצאה. נכון, אוסטין שיקר לי, הוא לא אוהב אותי, אבל החזרתי למתכננת הפעולה כמגיע לה, וזה הסיפוק האדיר שיכולתי לקבל.
~נקודת מבט לואי~
מדיסון שפכה על כריסטי את קערת הפונץ'. זה היה ענק! זה כל כך הגיע לה! "אני לא מאמינה שהיא עשתה לך את זה." קת'רין אמרה לכריסטי כשהיא מנסה להחניק את צחוקה לשווא. מדיסון יצאה מהאולם. אני חייב להשיג אותה, לדבר איתה.
"הי, אנג'לינה? אני עוד מעט חוזר, תרקדי בלעדיי, גם ככה נהרס לך הערב בגללי, אני מצטער." אמרתי ויצאתי משם, הולך בעקבות מדיסון.
היא הלכה למדשאה הנמצאת מאחורי בניין בית הספר. היא התיישבה, לאחר כמה שניות באתי להתיישב לידה.
"היי" אמרתי, "היי" היא פלטה. "וואוו, מה שעשית לכריסטי ... ובכן.. זה היה ענק!" אמרתי מעט ביובש. "הו, תודה" היא אמרה מצחקקת מעט, כנראה נזכרת באירוע.
"רצית לומר לי עוד משהו?" היא שאלה לאחר דקת שתיקה מביכה. "אממ אני יגיד לך את זה ישר ולעניין בלי פירוטים על איך אני יודע." היא התבוננה בי, מנסה לקרוא בעיניי, למצוא קצה חוט למה שאני הולך לומר לה.
"אני יודע שאת שפכת עליי את המילקשייק ההוא בגלל כריסטי." פלטתי לבסוף. "מה? איך?" היא שאלה, המומה.
"זה לא משנה עכשיו." אמרתי מתקרב אליה מעט. "אני רק רוצה שנחזור להיות שוב ידידים." היא עדיין לא עיכלה את מה שקורה.
לאחר כמה שניות היא אמרה "ומה עם חברה שלך? היא בחיים לא תסכים לזה, אם היא תסכים אז אני מיס יוניברס" היא נחרה בבוז.
"דבר ראשון, קוראים לה אנג'לינה, והיא ממש לא חברה שלי, אנחנו רק ידידים. דבר שני, את יפה יותר ממיס יוניברס אני מבטיח לך, אל תמעיטי בערכך." אמרתי מחייך לעברה.
היא חייכה מוחמאת, אני מניח שזה סימן האישור שלי, כן! אני הצלחתי! לאחר מאמצים רבים זה התקדם! זה קרה, אנחנו חוזרים להיות כמו פעם. הייתי חייב לוודא זאת.
"ידידים?" שאלתי מושיט את זרתי לעברה לסימן 'שולם, "ידידים." היא ענתה משלבת את זרתה בזרתי.
>>> אני ממש מקווה שאהבתם את הפרק :) רציתי להודיע לכם על משהו... אני שוקלת לסיים עם הפאנפיק... אני מרגישה שהוא לא מתקדם... אם תעזרו לי לפרסם אותו אני אמשיך
ערב טוב :)
