~נקודת מבט מדיסון~
הרמתי את מבטי לשמע הצחקוקים, לעיניי נגלו פרצופים מופתעים המצחקקים בשקט. הרגשתי נורא אך הייתי חייבת להישאר חזקה, הלכתי במעט יהירות ויצאתי מהקפיטריה לעבר מסדרון היציאה.
הם חיכו לי שם, היא וקת'רין "עבודה טובה" היא אמרה חושקת את שיניה וזיק של רשע הופיע בעיניה. זה לא מצא חן בעיניי אך לא היתה לי ברירה אחרת , אם לא אציית להוראותיה אהיה מנודה לעולם. לא רציתי שלואי יבחר להיות "שעיר לעזאזל", לא דמיינתי שהיא תהיה מסוגלת להגיד לי לעשות את זה. אבל היא שועלה ערמומית מתכננת תיכנונים כדי לשלוט בכולם כמו בובות על חוט.
לפתע הבחנתי בלואי נכנס לשירותים המשותפים הסמוכים לקפטריה. "אממ שכחתי משהו בלוקר אני עוד מעט מגיעה " אמרתי בחיוך מאולץ אליהם פניתי במהירות לשירותים. ראיתי אותו, ראשו ופלג גופו העליון מכוסים במילקשייק תות-בננה שאני שפכתי עליו, רק מזה התמלאתי ייסוריי מצפון. הוא הבחין בכך שאני נמצאת ואמר בעוקצנות "מה את רוצה לעשות לי עכשיו?". לא רציתי להשיב לו, ידעתי שהוא כועס ובצדק אני בטוחה שהוא חושב שאני דו פרצופית- יום אחד מדברת איתו בפתיחות ויום אחרי שופכת עליו מילקשייק תות בננה וידעתי שכל מילה שאומר רק תעצבן אותו יותר. במקום לענות לו לקחתי נייר מגליל הניירות לניגוב הידיים ובאתי להסיר ממנו את הנוזל הוורוד. "תעזבי אותי!" הוא צעק בזמן שאני צעדתי לעברו צעד קטן,
"את לא חושבת שעשית מספיק? השפלת אותי, ביזית אותי, שפכת עליי מילקשייק מול עיני כל בית הספר חשבתי שזה מספיק לא? את פעם חשבת מה זה להיות הצד הנפגע? זה שכל היום סופג העלבות מהמקובלים שמשתעשעים בו?" שתקתי. "לא, נכון, את לא יודעת כי את אף פעם לא היית מושפלת אולי המקרה הכי גרוע שלך היה שנשברה לך הציפורן." הוא אמר בבוז לעברי.
המילים שנאמרו פילחו את ליבי כמו חיצים, פסעתי לאחור תופסת ממנו מרחק. "בבקשה אל תצעק, אסור שידעו שאני כאן" מלמלתי ותוך כדי הבטתי בעיניו התכולות מחפשת ישועה. מבטו היה מבולבל אך ניכר שהיה עדיין כועס ממילותיו הקודמות. חיכיתי שיאמר משהו, שישאל ממי כבר אני כל כך מפוחדת שיגלה שאני כאן? או שישאל למה נראה לי שהוא יעזור לי אחרי כל מה שעשיתי לו?. אך במקום זה הוא פשוט יצא, הייתי מבולבלת ונסערת ממה שהתחולל לפני רגעים מעטים אבל התעשתי במהירות וברחתי מהשירותים מבלי שמישהו יבחין.
הגעתי אליהם, "הכל בסדר?" קת'רין שאלה, מודאגת כהרגלה. "כן בטח למה שלא אהיה?" השבתי באילוץ. "התעכבת..." היא מלמלה, מוחי היה על סף פיצוץ, הייתי כל כך טרודה בדברים אחרים ועכשיו גם התחקיר הזה מכביד עליי. לבסוף אמרתי תוך כדי שאני מעסה את רקתי "כן פשוט לא מצאתי את מה שחיפשתי כנראה הוא בכיתה או בתיק שלי."
~נקודת מבט לואי~
הייתי כל כך עצבני ומבולבל ממה שקרה. רגע אחד היא שופכת עליי מילקשייק ורגע שני היא מנסה לעזור לי לנקות אותו? משהו מתחולל בה, אני חייב לברר מה זה. קול קטן לחש לי 'למה אתה כל כך מתעניין בה?' וקול אחר ענה בערמומיות 'משהו מושך אותך בה , אתה יודע את זה' השתקתי את הקולות בראשי והתקדמתי לעבר הכיתות. היו כמה ילדים שהצביעו עליי וצחקו או הביטו בי וישר רכלו אך לא התייחסתי, אני רגיל לזה. אף פעם לא הייתי המקובל, זה שכל הבנות שואפות להיות חברה שלו או אחד מאלה שמתעללים בחנונים. לפעמים איחלתי לעצמי להיות כזה, אבל עכשיו אני מעדיף להתנהג בדרך שלי בלי לדרוך על אנשים.
הבחנתי בשלוש דמויות , את של מדיסון ואת של קת'רין זיהיתי השלישית הייתה חשוכה מידי. התחבאתי מאחורי עמוד כך ששמעתי חלק משיחתן, "לא, אני לא עושה את זה! הוא הסתבך יותר מידי" שמעתי את קולה של מדיסון אומר, רגע הם מדברים עליי? "את יודעת מה זה אומר אם את לא תעשי את זה נכון ?" שמעתי קול ערמומי. "אני יודעת אבל עדיף שנסבול יחד מאשר שהוא יהיה בדיחת המאה" מדיסון אמרה בנחישות. כן הם מדברות עליי. ראיתי את הדמות החשוכה הולכת משם ביהירות ואת מדיסון וקת'רין הולכות לכיוון השני וזה היה הרגע שידעתי שאני צריך להסתלק ולחזור לכיתה.
