infinity

פרק שלוש

השבוע עבר כל כך מהר!!! אני לא מאמינה היום בערב המופע מתחיל. פאקינג. היום. בערב. גאד.

"בוקר טוב סוויטייייי" ליהי קראה והעירה אותי. "ליהי נו מה את רוצה תני לי לישון!" נאנקתי בעייפות והרמתי אליה מבט עצבני, בעיניים עצומות כמעט לגמרי. "נו באמת שיר, היום המופעעעעע" ליהי אמרה או ויותר נכון צעקה ועיניי נפקחו מיד.

"מה השעה?" שאלתי "אחד עשרה בבוקר." אמרה כאילו זה מובן מאליו "מההההה?!" צעקתי עליה "למה לא הערת אותי קודם אני צריכה עוד חצי שעה להיות כבר באולם!!!"

"אופס, אני חושבת.." היא אמרה בפרצוף מבוך "אופס?!? אני אראה לך מה זה אופס!" צעקתי ורדפתי אחריה עד שהטלפון צלצל. עניתי בלי להסתכל מי זה. "הלו" אמרתי עצבנית "שירררררר" שמעתי קול מוכר קורא בשמי, אבל בהתחלה לא הצלחתי לזהות "ענבר?" שאלתי, מקווה לא לטעות. "היא ולא אחרת" היא אמרה מגחכת "אההההה! שנים שלא ראיתי אותך, מה קורה?"

"הכל בסדרר, אני ממש התגעגעתי אז... תנחשי מי באה לבקר בישראל?" היא צהלה.

"לא נכון, איפה את עכשיו?" שאלתי, ענבר היא חברת ילדות שלי שלא ראיתי מלא זמן כי היא עברה לפני שלוש שנים להולנד אז לא יצא לנו להיפגש..... "אני במלון מתארגנת יש היום בערב הופעה של וואן דיירקשן, ואני הולכת אליה. יש לי כרטיס VIP למאחורי הקלעים. את באה גם להופעה?" היא שאלה, מדברת כל כך מהר. שאני חושבת על זה אני נזכרתי שהיא לא יודעת שאני זמרת "אממ ענבר?"

"כן?" היא ענתה "אני כן הולכת אבל...." היססתי. "אבל מה?"

"אני מופיעה בזמן שלא היית בארץ, אממ כן אני זמרת מצליחה" אמרתי מובכת.
"את מה?!?!?!??" היא שאלה בהתרגשות "אני הולכת לראות אותך מאחורי הקלעים היום שהיה לך ברור!" היא ענתה, חייכתי, התרגשות מילאה אותי. "ברור חסר לך שלא" עניתי לה דברנו עוד קצת ונתקנו את השיחה.

נ.מ. ליהי

שיר רדפה אחרי ברחבי הבית עד שהטלפון שלה צלצל, משהי בשם 'ענבר' התקשרה אליה, וזה היה נראה כאילו הן החברות הכי טובות. לא, אין סיכוי אני החברה הכי טובה שלה. טוב לא משנה... הטלפון שלי צלצל גם. 'יובל' היה רשום על צג הטלפון. יצאתי מהחדר ועניתי. "הלו יובל, בוקר טוב."

"היי ליהי מה קורה?"

"בסדר." עניתי, והחנקתי פיהוק "מה רצית?"
"כן... את יכולה לומר בבקשה לשיר שתבוא עוד שעתיים לאולם בסוף, ולא עוד עשר דקות?" הוא אמר בטון ספק עצבני ספק עייף "היא לא עונה לי"

"כן אין בעיה... היא פשוט מדברת עם מישהו בטלפון. קרה משהו?" שאלתי אותו, וסלסלתי קווצת שיער על אצבעי. "אה לא כלום, פשוט בסוף וואן דיירקשן הגיעו עכשיו, אז שתגיע עוד שעתיים בסוף,"

"אין בעיה" אמרתי וניתקתי את השיחה, בהיתי רגע בקיר. אומיגאד, אני הולכת לפגוש את וואן די!!

נ.מ. שיר

"שיר" ליהי ניגשה אלי מאחור, הסתובבתי אליה, ונשענתי על השידה. "כן, ליהי?" שאלתי "אמ יובל התקשר הוא אמר שתבואי עוד שעתיים כי וואן דיירקשן הגיעו עכשיו, טוב?"

"אין בעיה" אמרתי, מרגישה הקלה שלא אאחר. "יופי עכשיו את לא תנסי להרוג אותי?" ליהי שאלה מגחכת "כן ליהי אני לא אנסה להרוג אותך" אמרתי, נראה שהיא רוצה לומר עוד משהו, המבט שלה נדד לטלפון, אבל היא הסתובבה והלכה למצוא את החולצה שלה. הלכתי להתארגן.

שהגענו לאולם היה שקט. נכנסנו למאחורי הקלעים. איפה כולם? אני שומעת צעדים מאחוריי. "שלום שיר" קול מוכר אמר לי. הסתובבתי. פערתי את עיני בפחד, ליבי הולם בחוזקה, והחשכה בלעה אותי.

פרק שלישי לסיפורררררררררררר 

את מי שיר ראתה? מה קרה לה? איך היא והאחרים יתגברו על זה? 

אתם תדעו הכל בקרוב ממש

תמשיכו לקרוא ותגלו:)