infinity

פרק שש

עליתי לבמה ואני נשבעת לכם אני לעולם, אבל לעולם, לא אתרגל לאהבה של המעריצים שלי.

התחלתי לשיר שיר אחד ועוד שיר ועוד אחד, עצרתי לרגע כדי לדבר וראיתי בקהל דמות מוכרת אבל לא זיהית מי זה בגלל התאורה באולם.

שרתי עוד שירים וסיימתי את המופע חימום שלי, "חברים היה לי ממש כיף להופיע מולכם עכשיו, אז עם האנרגיות שיש לי עכשיו...." עצרתי כי ראיתי משהו בקהל וישר החיוך ירד לי, זה היה איתי בקהל מחזיק שלט שרשום עליו בגדול 'אמרתי שאני אחזור והנה אני כאן'

"תודה לכם" אמרתי בלחץ ורצתי מהבמה.

דמעות החלו לגלוש במורד הלחי שלי שהגעתי למאחורי הקלעים לואי ישב על הספה ודיבר עם הארי, זאין היה בטלפון, נייל אכל, ואת ליאם לא ראיתי. באותו הרגע לא עניין אותי כלום רצתי כדי להגיע לחדר הלבשה שלי שם ובכיתי התחילו לי קשיים בנשימה פתאום לא הצלחתי לנשום וגם לבכות כבר לא הצלחתי.

פתאום הרגשתי זוג ידיים עוטפות אותי "תרגעי ותנשמי איתי" הארי אמר לי ונשם נשימות עמוקות ומרגיעות, אחרי כמה דקות הנשימה חזרה כמו שצריך "את בסדר?" הארי שאל הנדתי בראשי לשלילה, "רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל "אני אספר לך אחר כך אתה צריך ללכת לבמה" אמרתי הוא הנהן ונתן לי חיבוק אחרון והלך.

נשארתי בחדר בשקט נרגעת ממה שקרה, יהיו כאלה שיומרו שאני סתם מגזימה יהיו כאלה שיומרו שאני דרמה קווין אבל לא מעניין אותי, הוא מפחיד אותי כל כך.

מצאתי את הטלפון שלי על השולחן שם החלטתי לקחת אותו ולהתקשר לליהי שפתחתי את הטלפון ראיתי שמונה שיחות שלא נענו ממנה ועוד שבע מיובל, חייגתי אל ליהי...

"ליהי" אמרתי

שיר הכל בסדר? ראיתי מה קרה אני בדרך אלייך" ליהי אמרה שמעתי רעשים של הידית בחדר שאני נמצאת בו "ליהי מישהו מנסה להיכנס לפה" אמרתי מפוחדת "שיר הכל בסדר אני עכשיו נכנסת עליך תשארי איפה שאת" ליהי אמרה לי וידעתי שאני יכולה לסמוך עליה. הדלת נפתחה, ועמד שם לא אחר מאיתי "שלום שיר התגעגעת אלי?" הוא שאל "אפילו בחלומות שלך לא" אמרתי וליהי עדיין על הקו "איתי עוד מעט יבואו לפה ואתה תתחרט" אמרתי בתקווה שליהי תבין את הרמז "עם מי את בטלפון?" הוא שאל אותי בעצבים "עם אף אחד" שיקרתי וכמובן ששחקתי גרוע כמו כל פעם שאני לחוצה "תנתקי עכשיו" הוא צעק "לא" עניתי "יודע מה בסדר" אמרתי בזלזול "שלא תעזי לנתק" ליהי אמרה לי "ליהי אני בחדר הלבשה שלי תביאי את ההבטחה" אמרתי בבירור כך שאיתי ישמע גם ונתקתי את השיחה "עשית טעות כל כך גדולה" הוא אמר "דווקא לא" אמרתי "אתה זה שעשה אותה" אני אומר את האמת אין לי מושג מאיפה האומץ הזה הגיע אלי פתאום.

בין רגע שלושה מאבטחים הגיעו ולקחו אותו משם וזה היה הרגע שאני התפרקתי, התחלתי לבכות ליהי ישר רצה לחבק אותי. אחרי חצי שעה אמרו לי לבוא לחדר ששם אנחנו נראה את הvip ובגלל שלא הייתה לי ברירה אני הלכתי וידאתי שאני נראת כמו שצריך ותודה לאל אני נראת טוב.

אחרי עשר דקות שישבתי ודברתי עם הבנים נכנסו לחדר שתי בנות, אחת שנראת בסביבות הגיל שלי ואחת שנראת בת ארבע עשרה או חמש עשרה.

הבחורה הבוגרת יותר נראתה לי כל כך מוכרת ואז נפל לי האסימון "ענבררררררר" צעקתי בקולי קולות אני די בטוחה שהבנים חושבים שהשתגעתי (חושבים את זה עלי כל הזמן – הערת כותבת) "שירררר" ענבר צעקה והתחבקנו "שנים" אמרנו פה אחד וצחקנו, העפתי מבט עליה ואמרתי בלי לשים לב למה אמרתי "מה עשית בשיער ילדה שרוטה" *בפעם האחרונה שראיתי את ענבר היה לה שיער קרה מתולתל עם קצוות צבועים אבל עכשיו יש לה גלח בצדדים ובמאחורה של השיער ושיער מאוד קצר בשאר הראש ואת הכל היא צבעה בורוד כהה* והיא צחקה "שאלה טובה" היא ענתה העפתי מבט אחורה וראיתי את ליהי עם מבט זעוף "שנייה אני חוזרת" אמרתי לענבר והתקדמתי לליהי "למה את כל כך שקטה?" שאלתי אותה "כי לא מתכננים רצח בקול" היא מלמלה כנראה בתקווה שאני לא אשמע אבל שמעתי וחוץ מלגחך התעלמתי "בואי אני רוצה להכיר לך אותה" אמרתי לליהי והיא בלט בררה באה איתי "ליהי זאת ענבר ענבר ליהי ליהי ענבר" אמרתי להן "היי" ליהי אמרה בטון מזלזל קצת כעסתי אבל הבנתי אותה "טוב ענבר יאללה לכי תצתלמי עם הבנים נפגש מחר" אמרתי וצחקתי "אין בעיה"....

אחרי חמש שבע דקות הן הלכו והבנים הסתכלו עלי עם גבה מורמת "מה?" שאלתי "מי זאת הייתה ולמה התנהגתן כמו שתי משוגעות?" נייל שאל אותי "זאת ענבר היא חברה מאוד טובה שלי לא נפגשנו שלוש שנים בערך בגלל שהיא עזבה להולנד" אמרתי והם הנהנו.

סיימנו את כל הvip וחזרנו הביתה הייתי כל כך עייפה התקלחתי והחלפתי לפיג'מה וישר איך שנכנסתי למיטה נרמדתי.

 אז הנה עוד פרקקקקקקקקקקקק

ועדין אין קוראיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

אני יעלה עוד פרק ברגע שנגיע לעשר הצבעות בשביל התחלה