אפוקליפסת האלפקות

פרק 7

הגעתי למסקנה שהחיים זה דבר מאוד חיי.

יותר מידי.

אני כרגע יושבת על האסלה בבית שלי ובוהה בפרצוף של הדוגמנית בעיתון שהיה על הרצפה משום מה.

נו, אתם יודעים? דוגמנית סטנדרטית- שיער בלונדיני, עיניים כחולות, רזה, מטר שבעים

אני לא ממורמרת!

באמת שלא

בלונדיניות לא כל כך מושכות אותי האמת

אני מעדיפה ג׳ינג׳יות

דפיקה על הדלת

״סתום תתחת רון!״ אני צועקת

אין לי כח

אני רוצה לישון

מה יקרה אם אני ארדם על האסלה?

״אני יכולה להכנס?״ אני שומעת את המבטא המקסים של מלווין דרך הדלת וממלמלת משהו. (ה.כ. למלווין בראש שלי יש מבטא בריטי משום מה. אני לא יודעת למה- זה פשוט מסתדר. ג׳ינג׳ית עם מבטא בריטי. זה פשוט- דמחדמדםד)

מלווין לוקחת את המלמול כאישור כנראה, ונכנסת- למרות שהייתי בטוחה שנעלתי את הדלת.

״מה יקרה אם אני ארדם על האסלה?״ אני שואלת את מלווין.

היא רק מחייכת ויושבת מולי על הרצפה בשילוב רגליים.

אני מסתכלת על הרגליים של מלווין

הרגליים של מלווין מסתכלות עליי

אני מסתכלת על הרגליים של מלווין

הרגליים של מלווין מסתכלות עליי

אני מסתכלת על הר- ״איב! צאי כבר!״

״סתום תתחת רון!״ אני צועקת בתגובה ויורדת לרצפה, יושבת מול מלווין, נשענת על האסלה הקרירה.

״אני רוצה להיכנס להתקלח״ אני אומרת אחרי מספר דקות של שקט נינוח, שבו מלווין ואני יושבות על הרצפה בחדר מקלחת בבית שלי, מביטות אחת בשנייה.

״אוקיי״

״אוקיי״ אני מחזירה, ומחכה שהיא תצא.

כשהיא לא עושה את זה, אני שואלת ״את יכולה לצאת?״

״לא״

״לא?״

״לא.״

״אוקיי״

אני קמה, ומלווין קמה אחריי, אני מורידה את החולצה, ומלווין נשענת על הקיר, מביטה בי.

״מה המידה שלך בחזייה?״ היא שואלת, ומסתכלת עליי.

״אמ״ אני אומרת בעודי מורידה גם את המכנסיים, ופותחת את הברז במקלחת, מחכה שהמים יתחממו מעט, ״b משהו, לא יודעת, אמא שלי קונה לי את החזיות, למה את שואלת?״