Love is only for the brave

פרק 1

שום דבר לא הרגיש נכון.
זאין עזב, ויחד איתו לקח חלקים מהלב של המעריצים וארבעת חבריו. הארי לא חשב שמשפט אחד יפגע בו כל כך. ״אני והארי לא באמת דיברנו״ ככה זאין אמר באותו הריאיון. הארי למד לשנוא את אותם הריאיונות, הם העלו בו זכרונות. לדוגמא, היה את אותו הריאיון בפריז, הריאיון היחיד בו ניתן להם לשבת לבד, אחד לצד השני. הוא משך את הכיסא של הארי קרוב יותר, זורק להארי חיוך שלכל אדם מהצד נראה רגיל. רק הארי היה יכול לקרוא את המבט בעיניו. או הריאיון בו הוא החל לדבר על אייפונים.. הם ישבו אחרי זה בחדר וצחקו שעות על האלתור המשונה. אוי לו. הארי התכווץ מהזיכרון,
מתהפך על גבו ובוהה בתקרה. הטלפון שלא הפסיק לרטוט שכב עכשיו בשקט. הארי הדליק את מצב הטיסה, לא יכול לסבול יותר את הרטט הבלתי נגמר. הוא רק רוצה קצת שקט. הוא כיווץ את עיניו בחוזקה, מנסה לשווא לגרום לדמעות לרדת מעיניו וכשלא מצליח פולט יפחת יאוש, משפשף את עיניו הכואבות. אפילו הדמעות עזבו אותו. הוא המשיך להתהפך במיטתו בחוסר נוחות, מחליט לבסוף להתקשר לנייל. ברגע שהחזיר את הטלפון למצבו הרגיל הטלפון חזר לרטוט בלי הפסקה, מודיע על כתבות חדשות, רכילויות, הודעות מליאם, הודעות מנייל....... הודעה מלואי. הארי קרא את ההודעה קודם לכן, קרא אותה בלי להיכנס לצ׳אט, משאיר את ההודעה על מצב *לא נראה* הוא לא יכול להתעסק בזה עכשיו. הוא התקשר לנייל ולא קיבל תשובה. בהחלטה פזיזה שידע באותו הרגע שתגרום חרטה עמוקה, הוא קרא את ההודעה פעם נוספת. הוא מסנן את לואי כבר שבוע.
שבוע שהארי לא הצליח למצוא מילים לענות.
ולואי מצידו לא התקשר או שלח הודעה.
בעוד יומיים יש להם חזרה נוספת. הם שבועיים לפני סיבוב הופעות, בעוד שבוע הם ישחררו אלבום חדש. אין לאן לברוח. הארי רק רצה להיעלם.
רטט ארוך בישר על שיחה נכנסת מנייל.
״היי חבר, אתה בסדר?״ קולו העליז של נייל נשמע מהצד השני של הקו, מוזיקה מעומעמת מלווה אותו. ״כ-כן אני בסדר, נתראה מחר כן?״ הוא שאל בהיסוס, מחליט לא להפריע לנייל איפה שהוא לא יהיה.
״בטח, מחר אצלך, ותזמין פיצה!״ הוא אמר בהתרגשות וניתק.
הארי טבע בשקט.
ועדיין... השקט לא היה שקט מספיק.
״קדימה הארי אין בזה שום היגיון״ הוא מלמל לעצמו וקם על רגליו.
הסוודר הצהוב של לואי עוד שכב נטוש מתחת למיטה, הארי דילג מעליו ויצא מהחדר, עוצר, וחוזר לקחת אותו אחרי מחשבה נוספת. הוא לבש על עצמו את הסוודר, מביט בשרוולים שהגיעו לו רק מעט מעל מפרק כף היד. הסוודר היה עליו צמוד הרבה יותר. זה נראה טוב יותר על לואי. הוא חשב לעצמו. לעזאזל הארי. די עם לואי.
הארי התיישב על הספה. שקט כאן.
הבית שלו ושל ל- שלו- היה עשוי זכוכית..
עוד רעיון מטופש אחד של הארי...
הוא אהב את המחשבה של בית שקוף, אף אחד לא יודע שהם שם, הבית נמצא ביער, מבודד כמעט לחלוטין, והם כאילו היו חלק מהטבע הצומח.
כמה לילות הוא ולואי העבירו על הספה הזאת, צוחקים, מדברים, רבים, אוהבים.
הארי לא היה אחד שמבריח את הצרות שלו בעזרת אלכוהול. אבל לעזאזל עם זה.. הוא חייב הפסקה מכל המחשבות האלו. הוא הלך למטבח והוציא מהארון הגבוה בקבוק יין. מתיישב על הספה ברגליים מסוכלות ולוגם מעט, נועץ בהשתקפותו בחלון מבט נוזף ולוגם עוד ועוד.
הוא קם מהספה והחל לרקוד קצת בסלון.
נמאס לו להיות עצוב. הוא רק רוצה הפסקה מהכאב. הוא הרוויח את זה.
רק ערב אחד חופשי, זה כל מה שהוא מבקש.
הוא שפך על עצמו קצת יין, מקלל ומניח את הבקבוק הריק למחצה על השולחן.
ראשו החל להסתובב. אולי הוא יתקשר ללואי?
כן.. כן הוא יתקשר ללואי ו-והם ידברו ויתקנו הכל ולואי יחזור. לואי הבטיח- הוא הבטיח שישאר לנצח. הוא יחזור. הארי מעד כל הדרך אל חדר השינה שלו והתיישב על הרצפה, נשען כנגד הקיר.
בהחלטה פזיזה הארי התקשר אל לואי.
השיחה שלו לא נענתה והוא החליט להתקשר פעם נוספת. ״הארי?״ ליאם שאל בבילבול. למה לואי נשמע כמו ליאם... זה מוזר. ״הייייי לוו״ הארי קרא בעליזות. ״אני מתגעגע אליך״ הוא נאנח.
״היי הארי זה ליאם- לואי.. לואי הלך לרגע אתה בסדר?״ ליאם שאל בדאגה.
״אני מרגיש מצוין לו! טוב יותר מתמיד״ הארי חייך, מרירות מתגנבת לקולו.
״אתה מקנא?״ הוא שאל בכעס, ולפני שהספיק לשמוע תשובה התכופף והקיא על רצפת החדר.
״ביי לו״ הארי מלמל וניתק את השיחה.
הוא ישב שם במשך דקות ארוכות, ראשו צמוד לקיר, חזו עולה ויורד במהירות.
לבסוף הוא ניקה את החדר ואת עצמו, גורר את עצמו למיטה ונופל עליה באפיסת כוחות.
זה לא היה יום מוצלח. ובעצם... מתי לאחרונה היה יום מוצלח?

לילה טוב לך לו.

היי אהובים💜
ברוכים הבאים לפרק הראשון.
אני מקווה שאהבת את הפרק ושעבר עליכם יום מקסים.
אוהבת מאוד ותמיד כאן ובאינסטגרם אם אתם רוצים לדבר🌈