Love is only for the brave

פרק 4

לואי-

לואי ישב על כיסא בקצה האולפן, מסובב את זרועותיו לכאן ולכאן, מטייל עם אצבעותיו על קווי המתאר של הקעקועים הרבים הפזורים על ידיו. הוא ניסה לשווא להרגיע את דפיקות ליבו. לעזאזל עם סיימון. הוא הרגיש בנוכחותו של הארי נכנס לחדר והיישיר מבט אליו, בוהה בגבו השפוף כאשר עשה את דרכו אל כיסא בקצה האחר של החדר. ארבעת הבחורים ישבו בשתיקה ולאחר מספר דקות נייל לקח לידיו גיטרה והם החלו בחזרה. בסוף שעתיים כדי או להפסקה כבר היה להם כמעט חצי לחן עבור שיר שהארי החל לכתוב בביתו. לואי נתן למילים המודפסות ללחוץ את ליבו חזק ולהכאיב, הוא מצמץ ומחה כל זכר לדמעות שאיימו לרדת. הוא חזק, הוא הבוגר ביותר. הוא יהיה חזק. בשבילו, בשביל הארי, בשביל כולם.
זה לא שהארי ולואי יפסיקו להתראות מעכשיו, הרי הם באותה הלהקה, באותה קבוצת החברים, לעזאזל הם גרו באותו הבית למשך שלוש השנים האחרונות. לואי לא מצפה שיחזרו להיות חברים הכי טובים, כי למרות שהארי הוא הדבר הכי חשוב לו, והוא יודע שגם להארי אכפת ממנו, המצב לעולם לא יחזור להיות ככה. וכרגע הדבר הכי טוב עבורם זה מרחק נשימה.
הוא פשוט צריך להתרגל למצב החדש... כן, זה הכל.
לאחר כמה דקות ההפסקה נגמרה והם שבו למקומם, הם התחילו בהקלטות הראשוניות, רק כדי שיוכלו לקבל שמץ של מושג איך השיר עתיד להישמע ואיך כדאי לחלק אותו בין כולם.
לואי קיבל לסולו את תחילת הבית הראשון בשיר, הולם למדי לואי חשב לעצמו במרירות ושפשף את זרועו ואת צלקותיו הבלתי נראות, להארי היו הצלקות שהסתיר בעזרת הצמידים ואילו ללואי היה רק את הצלקות בליבו, שהיה צריך לתפור בעזרת זמן, שהרי אין דרך אחרת להתנקות מכאב אובדן של אדם אהוב באמת מלבד זמן. הוא השתדל לא לגחך לעומת מילות האהבה הדביקות בשיר שנכתב ללא ספק עוד לפני הפרידה שלהם.
אבל כנראה לא רחוק מידי.... שכן הכאב היה נוכח והלך יד ביד עם תיאורי האהבה.
(מישהו מנחש איזה שיר? שמתי רמז😶🤭 בסוף הפרק אכתוב ונראה אם צדקתם)

הארי-
הארי כפה על מבטו להתמקד בכל דבר בחדר מלבד בלואי.
הוא שר ומילה את חלקו באימון אבל הראש שלו נדד למקום אחר. הוא עדיין היה מעט מעורער מהשיחה שלהם עם סיימון. כי לעזאזל הוא לא יכול להרשות לפרידה להשפיע עליו בצורה כזאת שהמעריצים ישימו לב שקרה משהו. נייל וליאם לא צריכים להיות מודאגים ממנו. הוא לא צריך להוות בעיה נוספת על הלהקה שלו שגם ככה עברה טלטלות. הוא הרגיש מעט לא בנוח לחלוק את השיר הזה שכן היה שיר שקרוב לליבו.. בעיקר בתקופה האחרונה... הוא העביר שעות על גבי שעות בניסיון להלחין את השיר ולנגן אותו בפסנתר אבל בכל פעם פרץ בבכי ומצא את עצמו שיכור ושוכב במיטה, נושם את ריחו של לואי מהסוודר הצהוב ומנסה לנחם את עצמו.
ברגע שהם סיימו להיום הארי ארז את דבריו והתכוון לסיים את היום וללכת לביתו של נייל, לקנות לו פיצה ולראות פרינדס עד שירדם. ליאם הניח יד על גבו וטפח עליו בחיבה. ״אני יודע שאתה עובר תקופה לא קלה חבר אני רוצה שתזכור שאנחנו כאן בשבילך אוקי?״ הארי הנהן בתודה וחיבק אותו. הצעד הראשון בהחלמה של הארי יהיה למצוא דרכים לעבור הלאה. אם ישאר תקוע בעבר ומקובע במחשבותיו הבלתי פוסקות על לואי הוא לעולם לא יצליח להתקדם הלאה ולהשאיר את הכאב מאחוריו. היום הוא ילך לבר. כן. זה מה שיעשה. הוא ילך לבר עם נייל, והם ישארו ערים עד שלוש בבוקר, הם יעשו את אותם השטויות של כל ילד בן 19-20-21 ויחוו את אותם החוויות.
ואולי יום אחד, הארי יפגוש אדם שאיתו ירצה לבלות את חייו. אדם שיעזור לו להשכיח את הכאב, ואולי זה אפילו יקרה בקרוב... העולם הוא מקום מסובך ואין לנו בני האדם יכולת להבין את דרכיו הנסתרות של הגורל. ואין להארי טעם לנסות ולהרהר בכך, הדבר היחיד שכל ההרהורים האלה הביאו לו הם חוסר שינה וחשיבה עצמית מופרזת. היום הוא יתמודד עם פרידה כמו כל בן נוער בגילו, היום הוא יתן לעצמו להתאבל והחל ממחר... החל ממחר הוא אדם חדש. והוא מתחיל חלק חדש בחייו. חלק בחייו שאינו כולל את לואי טומלינסון בתוכו.

(השיר המדובר הוא לא אחר מאשר if I could fly)
והסולו של לואי:
I've got scars even though they can't always be seen, and pain gets hard but now you're here and I don't need a thing.
עובדה נחמדה: אני רוצה לעשות קעקוע של השורה הזאת ביום מן הימים.
מה שלומכם אהובים? איך אתם מתכננים להעביר את החופש?