☠︎︎ וואנשוטים // סולאנג׳לו // solangelo ☀︎︎

וואנשוט:)

הוואנשוט הזה מוקדש ל shooshoo_baloons בתור תודה:)

~~~

השמיים בחיים לא נראו לניקו שמחים יותר מעכשיו, השמיים שמחים, ביום הכי נוראי בחייו, ובכן, וויל חשב שזה מצחיק.

״אתה לא תשכח אותי נכון?״ וויל שאל והשתעל, עוד דם נזל מפיו.

ניקו לא רצה לבכות, הוא לא רצה שוויל יראה אותו בוכה ברגעים האחרונים לחייו, ״לא אף פעם לא״.

וויל חייך עם שיניים מלאות דם ״ובכן ילד מוות אתה חייב״,
״לא אל תקרא לי ככה כבר אמרתי לך״,
״אני הולך למות אין לך ברירה אלא להסכים לי ילד מוות״,
״אתה לא הולך למות״ ניקו קבע, כאילו מצווה על אביו לאסור על וויל להכנס לשאול.

וויל שילב את אצבעותיו בשל ניקו ״בחייך ניקו אתה בן אדם הגיוני, אתה יודע שאני כן״.

ניקו ניסה, הוא ניסה לעצור את הדמעות, אבל זה קצת קשה שהחבר שלך גוסס מול העניים שלך.

וויל הידק את אחיזתו ביד של ניקו כמה שהוא יכל ״אל תבכה קרן אור שלי, אתה תתגבר עליי״,
״לא אני לא, אתה לא מבין שאתה הסיבה שאני מחייך, ועכשיו כשתלך, מי יתעורר איתי בבוקר?״.

״אז אתה מודה-״ וויל השתעל ונזל יותר דם מפיו ״שאני הולך למות?״,
״בבקשה וויל״ ניקו הצמיד את שפתיהם בזהירות ככל שיכל, לא היה לו אכפת מהדם, או מכל דבר אחר, הוא רצה לחזור לבוקר, הבוקר שוויל העיר אותו עם נשיקות קטנות על צווארו ולחש לו בוקר טוב באוזן.

״אני אוהב אותך רק תזכור את זה? לא אותי, את זה שאתה אהוב, ותמיד תיהיה אהוב על ידי״ וויל התחיל לבכות, אבל שחיוך על פניו גם כן,
״לא אני לא אשכח אותך, אם אני לא אחייה איתך, אני לא אחייה עם אף אחד, אני נשבע בנהר הסט-״
״שששששששש״ וויל קטע את ניקו, ״אל תשבע בזה אהוב״.

דמעות רבות זלגו מעניהם על שני הנערים הצעירים, בן האדס ואפולו, הפכים גמורים.

״תשתדל להיות שמח, בשבילי, ולאכול בריא יותר״,
ניקו נשק לשפתיו של וויל עוד הפעם, ״אני אשתדל״.

החתך העמוק בבטן של וויל עדיין דימם בלי הפסקה, העתיד היה ברור לשניהם.

וויל רעד למרות השמש החזקה שהייתה מעליהם, וניקו חיבק אותו בחוזקה כששם לב לכך.

וויל גיכח ״אל תפסיק לדבר עכשיו״,
״בבקשה תפסיק לצחוק זה לא מצחיק! שום דבר כאן לא מצחיק! מה מצחיק אותך!? אתה הולך למות!״ צעק ניקו,
״אני יודע״.

ניקו ניגב את הסנטר של ויל עם מעיל הטייסים שלו, ונשק לשפתיו שוב, אך דם מיד נזל בחזרה על הסנטר.

וויל הפסיק לחייך ודמעות נוספות זלגו על פניו ״אני מצטער אהוב, שנתתי לך להתאהב בי ואז למות לך״,
״על מה אתה מדבר? אתה לא צריך להצטער על זה, השנים האחרונות היו השנים הטובות בחיי״,
״כשתסתכל על השמש, תדע שאני איתך אוקיי? אני תמיד אהיה איתך. תמיד. עברנו הרבה ואני לא הולך לתת למוות לא חשוב להפריד ביננו, כשאתה בחשכה, לך אחרי האור״,
כשעניו מלאות דמעות מלוחות וקולו רועד אמר ניקו ״בן אפולו טיפוסי שכמוך אני אוהב אותך״.

״אני יודע״ חיוכו היפה של וויל השתחל בחזרה לפניו כשדמעות זולגות לפיו המלא דם ועניו נעצמו.

ניקו התייפח על חזהו, אצבעותיו של וויל הרפו משלו, הפיות של שניהם היו מלאים בדם, השמש המשיכה להאיר על כל היער, הדשא מסביבם היה ספוג בדם כהה, אך העצים היו ירוקים יותר מתמיד.

וויל מת כשהוא עשה את הדבר האהוב עליו בעולם, מחייך, וליד הבן אדם האהוב עליו בעולם, ניקו.

ניקו ידע שהוא אמור לקום ואיכשהו לסחוב את הגופה הטרייה חזרה למחנה, אבל הוא לא ידע איך הוא אמור לקום ולתפקד בלי הקרן אור שלו, מה תיהיה המוטיבציה שלו לקום מהמיטה בבוקר? איך הוא אמור להתנהל? להמשיך את חייו כרגיל? כאילו לא קרה כלום? אין בו כוחות לעבור את כל החרא הזה עוד הפעם.

מחשבה אחת בלטה בראשו:
הבן אדם הכי שמח בעולם מת תחת שמיים שמחות.

~~~

בכיתי הרבה כשכתבתי את זה.
סליחה.
ואני יודעת שזה די גרוע אני פשוט אוהבת סולאנג׳לו יותר מידי בשביל השיט הזה,
אל תדאגו וואנשוט הבא יהיה קיטשי ביותר3>
אשמח אם תצביעו ותשתפו:)