☠︎︎ וואנשוטים // סולאנג׳לו // solangelo ☀︎︎

וואנשוט:)

הוואנשוט הזה הולך להיות מגוף ראשון סו דונט קיל מי אם זה מזעזע, אני לא כותבת בגוף הזה הרבה;-;.
ואני מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעלות חדש, עבדתי על המון וואנשוטים ולא אהבתי אף אחד מהם, אבל הנה לכם/ן.
~~~
נ.מ- וויל
הדבר האחרון שאני זוכר, זה שהראש שלי נחבט באבן ונפלתי, הרגשתי שהעניים שלי עצומות, אבל לא יכלתי להביא את עצמי לפתוח אותן, או לזוז, או לעשות פעולה מסוימת.

***

פתחתי עניים באיטיות, כל גופי כאב, הצד האחורי של הראש שלי כל כך שרף.

ניקו ישב עם ידיים משולבות ובהה בקיר, הוא השתפך על הכיסא הלא נוח במיוחד אני משער, רשמתי לעצמי להזכיר לו שהישיבה הזאת פוגעת לו בעמוד השדרה.

״הייייייייי״ מילמלתי בישנוניות שהעפעפיים שלי מרפרפות,
ניקו נבהל מעט וחייך חיוך שמתאים לו עם עניים אדומות ״היי, איך אתה?״,
״אני בסדר, מלבד שכואב לי קצת בראש״ שיקרתי, מאוד כאב לי אבל לא רציתי שניקו ירגיש רע.

״זה מצויין, אני מצטער, כל כך מצטער״,
״אני יודע ילד מוות״,
״אתה יודע מה דעתי על ילד מוות״,
״אוקיי סאנשיין, ובכן, נראה שאנחנו הפוכים הפעם״,
״מה זאת אומרת?״,
״אתה לא שוכב על המיטה, ואני לא בוכה על הכיסא״,
״אני לא בוכה!״,
״מה שישמח אותך סאנשיין״, אמרתי וניגבתי דמעה שנפלה לו על הלחי הימנית, פרשתי את זרועי ״בוא אליי״.

ניקו נשכב על ידי וכרכתי את הזרועות שלי סביבו, זה יכל להיות רגע מושלם אם לא הייתי מרגיש את הדם שלי זורם בראשי בחוזקה.

״אני מצטער״ ניקו מלמל
״אל תצטער זאת הייתה תאונה, וגם, זו עוד הוכחה שאתה הרבה יותר מוכשר ממני בלחימה בחרב, ואני בהחלט צריך להתאמן יותר״, אני מכיר את ניקו, הוא יאשים את עצמו, ואין שום סיבה, שכחתי להדוף ומעדתי, זו לא אשמתו ואני צריך להבהיר לו את זה.

הוא לחץ את זרועי כתשובה, וברגע הזה, הכאב הלך ונעלם, הרגשתי פרפרים בבטן.

הזמן עבר די מהר, השמש כבר ירדה ואני חושב שארוחת הערב עומדת להגמר, רציתי לדחוק בניקו שילך לאכול, הוא לא אוכל מספיק!, אבל היה לי די נחמד ככה.

הייתה דפיקה בדלת וניקו מיד קם, דיוניסוס פתח את הדלת במהירות, הוא החזיק ביד אחת מגש עם אוכל והמון ענבים סגולים (כצפוי), וביד השנייה פחית דיאט קולה, הוא לבש חולצת הוואי ומכנס דגמח קצר סגול, אם תשאלו אותי, לא אאוטפיט מוצלח ביותר, אבל לא מפתיע.