☠︎︎ וואנשוטים // סולאנג׳לו // solangelo ☀︎︎

וואנשוט:)

ניקו שכב על מיטת בית חולים, עיניו עצומות, לחיו תפוחות, שפתיו מופרדות במעט, ופניו אדומות ומזיעות.

עניו זזו בארובותיו תחת העפעפיים שלו, לא משנה כמה חזק ויל ניסה להעיר אותו, או כמה חומרים רפואים ניסה להזריק לו, ניקו לא התעורר, הוא רק התפתל עם כל גופו והזיע על המיטה.

ניקו אחרי סיוט מזעזע שראה בו דברים... מטרידים למדי, הוא פקח את עניו באיטיות, הוא הרגיש כאילו עורו מוקף בצללים שעוטפים אותו, וכל מקום בגופו כאב.

לקח לניקו שנייה להבין היכן הוא נמצא, הוא הסתכל לצדדים, וראה בצד ימין את ויל יושב על כיסא עם מרפקיו על רגליו וראשו קבור בין ידיו, בצדו האחר הייתה אינפוזיה מחוברת לידו ו-וילון שאמור להסתיר את המהומה שמסביב.

ניקו ניסה לנתק את מחט האינפוזיה מידו, ו-ויל מיד הרים את ראשו, חיוך ענקי מלא שיניים על פניו, עניו היו נפוחות ואדומות מבכי.

"די אנג׳לו!" צעק ויל בקריאת שמחה.

ניקו ניהיה אדום כולו, הוא חשב לעצמו 'סולאס...בכה.. בגללי? לא אין מצב. בטח אחת החברות שלו נפגעה או משהו אחר, סואלס לגמרי לא בכה בגללו.'

ויל ניגש אל קצה המיטה והתיישב שם, הוא תפס את זרועו השמאלית של ניקו בעדינות רבה, מפחד לפגוע בו, הוא ניסה לעצור את ניקו מלהוציא את האינפוזיה ולפגוע בעצמו.

ללא רצונו, לויל נפלט צחקוק מפיו בגלל המאבק של ניקו עם מחט האינפוזיה המסכנה.

ניקו הסתכל עליו במבט נדהם, משדר במבטו 'ויליאם סולאס אני פאקינג הולך להרוג אותך, אתה הרגע צחקת עליי?'

"מצטער" מלמל ויל והתאפק לא לצחוק חזק יותר, כי אחרת, ההלוויה שלו תהיה קרובה מהצפוי.

"כמו שצריך, זה לא מצחיק! עכשיו תעזור לי להוציא את זה כדי שאוכל לצאת מכאן!" צעק ניקו כך שכל המרפאה יכלה לשמוע אותו.

ויל הניד את ראשו לשלילה "סליחה, זה לא הולך לקרות, אתה צריך להיות כאן לפחות שבוע".

"זה מגוחך, אני בסדר גמור, אני יכול לנוח בביתן 13 אם אתה מתעקש"

"אני באמת מצטער די אנג'לו, אבל בשום פנים ואופן לא, אתה תשהה כאן שבוע, בהשגחה שלי 24\7 ואז תוכל לחזור לבקתה שלך." ויל אמר בקול תקיף מהרגיל.