☠︎︎ וואנשוטים // סולאנג׳לו // solangelo ☀︎︎

וואנשוט:)

ניקו שכב על החזה של וויל, הוא קלע צמה בשיערו השחור והסבוך של ניקו, הם שכבו יחד במיטתו של ניקו בביתן 13, אור השמש החזק חדר אל החדר האפל.

וויל חייך למראה הצמה הקטנה שיצא לו והכריז בגאווה "וואו אני מוכשר" .

לניקו היה מבט מבולבל על פניו "מה עשית?", הוא קם ממיטתו ומיהר למראה, וויל מקפץ אחריו עם חיוך ענקי מתלהב.

"מה זה לעזאזעל בשם האדס?!" צעק ניקו, וויל התפקע מצחוק מאחוריו "זה כל כך חמוד! אתה כל כך חמוד!".

ניקו החזיק את הצמה הקטנה בין ידיו וניסה לפרק אותה "הדבר הזה לא חמוד!",  "לאלאלא אל תפרק אותה עבדתי עליה כל הבוקר! אתה יודע איזה קשה זה לעשות צמה לבן אדם שכל הזמן זז?" אמר וויל בקול מאוכזב.

ניקו רתח מכעס "תעיף את הדבר הזה ממני!", בשלב זה וויל לגמרי לא יכל לנשום מרוב צחוק.

ניקו לגמרי היה מעוצבן מבן זוגו, אף הוקסם מצחוקו, "אני בן האדס, הרגתי עשרות מפלצות, שרדתי את טרטרוס לבדי, אני יכול לזמן שלדים שיהרגו אותך בשנייה אם אגיד להם, ואתה בשיא חוצפתך עושה לי צמה מגוחכת וצוחק עליי?!".

וויל בהה בניקו במשך כמה שניות ואז המשיך להתפתל מצחוק, 'הוא כל כך חמוד' הוא לא יכל להעיף את המחשבה הזאת מראשו.

ניקו הזעיף פנים, ו-וויל ויתר לו, הוא לא יכל להתנגד לפרצוף המתוק שלו "אוקיי... אני אפרק אותה סאנשיין",

ניקו עיקם את קצה פיו והתיישב על הרצפה על יד מיטתו ו-וויל מעליו, יושב על המיטה ומתחיל לפרק לבן האדס את הצמה.

לאחר שסיים וויל התכופף עם גבו, ניקו הרים את ראשו, וויל הפגיש בין שפתיהם למאית שנייה.

ניקו הניד בראשו "אדיוט, זאת לא נשיקה", הוא נעמד מול וויל, וכרך את זרועותיו סביב צווארו, הוא הרכין את ראשו והצמיד את שפתיהם.

וויל מלמל לתוך הנשיקה "וזאת כן?", וויל אחז בגב של ניקו ומשך אותו אחורה.

הם היו צריכים להתנתק לפני שהם ימותו מחוסר בחמצן, אבל גם אם הם ימותו... אז מה? שום דבר לא יעצור את ניקו די אנג'לו, בן האדס חזק ביותר, משהם יהיו יחדיו, במיוחד לא השאול ששהה שם כל כך הרבה פעמים.

קול הדהד מאחוריהם "אני עדיין לא מבין איך מר שמש הטיפוס שלך ואני לא", הם מיד התנתקו ונעמדו לכיוון הקול.

וויל כווץ את גבותיו, הוא היה עצבני ליד פרסי, זה לא שהוא טיפוס קנאי..., הוא פשוט רוצה להרביץ לפרסי ברגע שהוא רואה אותו כיוון שפגע בניקו עמוקות, ובכן, זה מה שהוא סיפר לעצמו...

ניקו בהה בפרסי בבלבול עם פרצוף סמוק, ״רצית משהו?״,
פרסי משך בכתפיו ״רק לראות אם אתה רוצה להתאמן בחרב אבל אני אעזוב אותכם לנפשכם״, הוא אמר ויצא מהביתן.

וויל התחיל לצחוק מסיבה לא ידועה, לניקו היייתה הבעה מבולבלת על פניו, כשוויל עדיין צחק הוא נשק למצחו של ניקו (ה.כ ניקו חמודי קטני נמוך.) ובין גיחוך לגיחוך אמר ״תפגוש אותי בשדה התותים בתשע בערב ילד מוות״ ויצא מהדלת לכיוון ביתן אפולו.

ניקו נשאר לבדו, שוב הפעם, אבל הפעם, הוא לא הרגיש לבד כלל, אלא שמחה מלאה את חזהו וגרמה לו להאנח בהקלה.

***

וויל נופף לניקו מבעד לשדה, הוא ניסה להסתיר חיוך ענק למראה וויל המתוק, ליבו נמס.

הוא התיישב בישיבה מזרחית על יד וויל ונשק לפיו קצרות, אלים אדירים כמה שהוא אהב להיות יחד איתו, ״אז למה אנחנו כאן?״.

וויל קיבץ את שפתיו ״מה זאת אומרת? אני לא יכול לבלות קצת זמן עם החבר שלי?״ הוא התמהמה ״יש מטר מטאורים...״

ניקו הניח את ראשו על ירכו של ויל ובהה בשמיים, הוא הרהר במחשבותיו.

לפתע הוא שם לב לקוים שטסו במהירות שיא מקצה אחד של השמיים לקצה השני, ״זה יפיפה״.

וויל בהה בניקו, הוא לא קריפי... הוא פשוט מאוהב קשות ״אני מסכים״.

~

וואנשוט נורא קצר וקיטשי ברמות, אבל אני ככ אוהבת סולאנג׳לו😭
ואני מצטערת על הסוף😫