כשנפגשנו

פרק 6

גבריאל בן שטרית:
בואי מחוץ לש.ג

נעצתי מבט ארוך על הצג והרגשתי איך גופי מנסה להילחם כנגד התחושה הזו שמילאה את הלב שלי. נלחמתי ברצון הזה לקום וללכת. לא רציתי יותר שום קשר או קרבה אל גבריאל מחוץ לבסיס הזה והוא התעקש ולא הניח לי. הוא שכח מהר מאוד את כל מה שדיבר עליו ותמיד נכנע לרגש שלו והתעלם לחלוטין מההגיון.

גבריאל בן שטרית:
אני מחכה פה ואם לא תצאי ב5 דקות הקרובות, אני אבוא ואקח אותך מול כולם.

אני:
אני באה.

לעזאזל איתו, שנאתי את האיומים האלו ואת החוסר ברירה שהשאיר לי. הוא לא הבין איזה נזק נפשי זה גרם לי בכל פעם לנסוע איתו דרך כזו ארוכה. לא רציתי את זה והוא החליט במקומי. נפרדתי מהבנות, פתחתי את המטריה ובהליכה מהירה התקדמתי אל הש.ג. הרכב שלו חיכה קצת רחוק מעינו של השומר בכניסה וזה הרגיע אותי. לא רציתי שיצאו עלי שמועות שאני והמפקד שלי בקשר מסויים. רציתי לסיים את הטירונות בטוב, בלי שום כתם שיכול היה לחרב לי את השירות. נכנסתי לרכב לאחר שזרקתי את התיק הכבד שלי אל במושבים האחוריים, סגרתי את המטרייה ונכנסתי אל הרכב, התיישבתי במושב שלידו וחגרתי את עצמי. הוא החל לנסוע סלי להגיד שום מילה ואני ישבתי רותחת מזעם על השליטה שלו בי. הוא איים עלי בחשיפה לשמועות עליו ועלי וידע שאכנע ושנאתי אותו על כך. זה לא היה פייר ולא הועיל לאף אחד מאיתנו. הנסיעות האלה רק החמירו את היחסים בינינו.

"אתה חייב להפסיק עם זה." הוא התעלם והמשיך לנסוע. הבטתי עליו, לסתו הייתה הדוקה והבעתו זעומה ולא הבנתי מה עבר עליו באותו הרגע. הוא כעס על מישהו ותהיתי לעצמי אם המישהו הזה היה אני.

"אתה מוכן לדבר?להגיד משהו?אני לא מוכנה לזה יותר. פעם הבאה אני פשוט אתעלם מההודעה הזאת ואעשה שם סצינה. רק אתה תידפק מזה." הוא המשיך להתעלם והתחשק לי לצרוח. הנייד שלו צלצל על המתקן של הטעינה והוא ענה והעביר את השיחה על דיבורית.

"מה קורה גבריאל?" זו הייתה סיגל, אמא שלו. צמרמורת לא נעימה שרטה את עורי וגופי כמעט והתנער בגלל זה. הקול שלה הזכיר לי ימים מהעבר והרגשתי איך ידיי ורגליי מתחילות לרעוד. ניסיתי לנשום עמוק ולהיות בשקט. לא רציתי שהיא תדע שאני על ידו. לא רציתי שום קשר עם המשפחה הזו. חוץ מעם אחותו, שאהבתי אותה כאילו והייתה אחותי וכאב לי שהנסיבות גרמו לנתק אחת מהשניה.ש

"אני בדרך הביתה. איך פאר?היא התעוררה?" אנחה ארוכה ומיואשת נשמעה מהקו השני ואז בכי חנוק ושובר לב. פאר אחותו, ילדה קטנה עם עיניים אפורות בהירות וגדולות בדיוק כשל גבריאל . טובה ותמימה, מלאה בטוהר והילה מסביבה. כל כך אהבתי אותה ותמיד תהיתי איך היא יצאה כזו טובה וגבריאל כזה רע עם חוסר ברגשות. בריון אלים שלא אהב אף אחד חוץ מאת עצמו?אך בדיעבד הבנתי שזה לא נבע מאהבה עצמית.