♡
"אומייגאד טאה אני כל כל מאוהב!" ג'ימין צועק ונופל לתוך הלוקר שלו.
ג'אנגקוק והחבורה שלו בדיוק התכוונו להציק לנו אבל אז יונגי התקרב ואמר 'עזבו אותם יש לנו דברים טובים יותר לעשות' והם התרחקו. מאז ג'ימין לא הפסיק לדבר עליו, עד שהוא ראה שהם עומדים במרחק של חמישה צעדים ממנו ושתק.
אני צוחק עליו ומנענע בראשי.
"אגב, החברים מהתיכון הקודם שלי ילמדו איתנו בשבועות הקרובים" אני אומר והעיניים שלו נפערות, "הם אמורים להתחיל היום"
"לא טאה! בבקשה אל תעזוב אותי. בבקשה, אני לא רוצה להיות לבד!" הוא אומר עם עיניי כלב גדולות.
"היי ברור שאני לא אעזוב אותך, אנחנו נהיה ביחד תמיד, הם פשוט יצטרפו אלינו" אני אומר והוא עדיין נראה מפוחד. "אל תדאג אני בטוח שתסתדרו ביחד" הוא עומד להגיב כשהרמקול מצפצף.
'תצומת לב, בבקשה כל התלמידים והמורים לגשת לאולם ההתעמלות'
כולם מסתכלים אחד על השני בפרצוף מבולבל, בטח חושבים שמישהו הסתבך וכולנו עומדים לשמוע הרצאה או משהו כזה. אבל אני מבין שבטח החברים שלי הגיעו.
כולם מתחילים להתקדם לכיוון אולם ההתעמלות אבל אני וג'ימין מחכים בסוף כדי שנוכל למצוא אותם. אנחנו נכנסים אחרי כולם ואני רואה את המורה לאנגלית עומדת ומדברת עם שאר התלמידים. אני הולך מאחוריה ונשען עם הידיים על קינסליי וקייטלין בהתחלה הם נראים מבולבלים אבל ברגע שהם מבינים מי אני הם מתחילים לקפוץ ולצרוח. אני עובר ומחבק כל אחד מהם בזמן שהמורה לאנגלית עוצרת את הנאום שלה וכל שאר התלמידים בוהים בנו.
"טאהיונג אני יכולה להמשיך לדבר עכשיו?" המורה שואלת בקול רציני אבל כולם יכולים לראות את החיוך על פניה ולהבין שהיא צוחקת. אני מהנהן בראשי והיא צוחקת. אחרי שהיא מסיימת להסביר כולם מתחילים לצאת מהאולם ולחזור לכיתות. אני מוצא את ג'ימין במקום הקבוע שלנו מאחורי החבורה של ג'אנגקוק. אני שם לב שכולם בוהים וזה גורם לי להרגיש קצת לא בנוח, אני משפיל מבט ומסמיק מכמות הצומת לב.
"טאה מה לעזאזל הם באמת חברים שלך?" ג'ימין שואל עם עיניים פעורות. "גם אתה באמת חבר שלי" אני אומר ונותן לו מכה חלשה על הזרוע.
העיניים של כולם חוזרות להביט על חבורת הנערים הרועשים במסדרון. הם הולכים לכיוונינו ונעמדים בפוזות מצחיקות. שרה ניגשת אליי ומחייכת חיוך מזויף, אני מחייך אליה גם באותה צורה.
"אה טאהיונגי, כולנו התגעגענו אליך כל כך" היא אומרת ומניחה יד על הכתף שלי.
"אה התגעגעתי אלייך גם שרה" אני אומר בנימוס מוגזם וג'ימין צוחק. שרה מסתכלת עליו במבט קשה והוא מיד מפסיק. כל התלמידים במסדרון ממשיכים לבהות בנו, שרה מסתכלת עליהם ורואה את ג'אנגקוק.
"טאהטאה אף פעם לא אמרת לי שיש בנים כל כך לוהטים בתיכון שלך!" היא אומרת כשהעיניים שלה סוקרות את ג'אנגקוק מלמעלה למטה, אני מגלגל עיניים.
"למה אף פעם לא אמרתי לך את זה?" אני אומר ודופק את היד בראש שלי "אני כזה שכחן". קודי מגלגל עיניים וצוחק מהדרמטיות המזויפת שלי. שרה הולכת לכיוון של ג'אנגקוק ומניחה את הידיים מאחורי הצוואר שלו. ג'אנגקוק דוחף אותה בלי לומר מילה ומסתכל עליה בגועל. כולם במסדרון- כולל אני וג'ימין- מנסים להסתיר את הצחוק שלהם. הפעמון מצלצל וכולם מתפזרים לכיוון הכיתות.
" טאהיונג! אחשלי!" אני שומע את סקוטי ברגע שאנחנו נכנסים לכיתה. אני מסתכל לכיוון הקול ורואה אותו ואת קינסליי יושבים בשורה השמאלית, מול ג'אנגקוק ונאמג'ון. רעד פחד עובר בי כשאני רואה אותם אבל אני מנער את הראש והולך לכיוון החברים שלי. אני וסקוטי עושים את לחיצת הידיים המפורסמת שלנו וקינסליי מחבקת אותי. אני וג'ימין יושבים מאחוריהם. המורה עדיין לא הגיע אז כולם מדברים ביניהם.
"טאהיונג, אז זה התיכון שבשבילו נטשת את כולנו באורלנדו" אני שומע קול מאוד ספציפי שאני מתעב. ג'ייק.
"כן" אני שואף אוויר "ההורים שלי גרמו לי לעבור אתה יודע" אני אומר בנימה צינית והוא צוחק צחוק יבש.
"לא אמרת לי שיש בנים כל כך חמודים בתיכון שלך" הוא אומר וסוקר את סוקג'ין שיושב בכיסא ליד השולחן שג'ייק יושב עליו.
"נחמד מצידך אבל לא" סוקג'ין אומר ומגלגל עיניים. אני שומע את נאמג'ון, סקוטי וקינסליי צוחקים.
"אנחנו עוד נראה בייב" ג'ייק קורץ לסוקג'ין והולך בחזרה לכיסא שלו. נאמג'ון מעמיד פנים שהוא עומד להרביץ לו, מצמיד אגרופים, עושה פרצוף רציני והכל. ג'ימין, סקוטי, קינסליי וסוקג'ין מתחילים לצחוק בלי שליטה.
"קינסליי יש סיבה שאת לא מצליחה להשיג חבר" ג'ייק אומר, בבירור עצבני. "זה בגלל צחוק הסוס המזדיין שלך" קינסליי מגלגלת עיניים בזמן שסקוטי נראה כאילו הוא עומד להרוג מישהו.
"טוב לפחות לה אין פרצוף סוס כמו שלך" סקוטי אומר ואני נשען לאחור בכיסא שלי, מסתכל על התקרה ומתפלל שג'ייק לא יאבד את זה וינסה לפגוע בסקוטי.
"אתה רוצה פאקינג למות?" ג'ייק שואל וקופץ מעל השולחן שלו. אני מיד קם ונכנס בין שניהם, מנסה להרחיק ביניהם. אני שומע את רוב הכיתה משתתקת מאחורינו אבל ג'אנגקוק ונאמג'ון דווקא צוחקים. ג'ייק וסקוטי מנסים להתקרב אחד לשני באיום אבל אני דוחף אותם הצידה ומנסה להרחיק ביניהם כמה שאפשר.
"שב כבר ג'ייק" אני אומר ומסתכל לו בעיניים. הוא מתנשף בזלזול ומגלגל עיניים. אני וסקוטי חוזרים למושבים שלנו ואני יודע שג'ייק ינסה להרביץ לי. אני רואה אותו מרים את האגרוף שלו ואני מיד מתכווץ ומתכונן למכה. אני מסתכל למעלה ורואה את ג'ייק עם פרצוף מפוחד ואת ג'אנגקוק-עצבני בבירור- מרים אותו מהצווארון של החולצה, הוא מניח אגרוף אחד על הלסת שלו וחוזר למושב שלו בפרצוף אדיש. אני מגחח מהמראה של ג'ייק על הרצפה כשהוא נראה מובס כל כך ומסתכל על ג'ימין שבוהה בג'אנגקוק בעיניים פעורות.
"אם זה מי שנשאר אצלנו אז אין מצב שזה יקרה" ג'אנגקוק אומר כשהוא מתיישב ואני מנסה להסתיר את החיוך שלי.
"לא אלה אנחנו!" סקוטי אומר ומצביע על עצמו ועל קינסליי.
"וגם קייטלין, טודי ופייטון!" קינסליי אומרת וג'אנגקוק מגלגל עיניים ונאנח.
♡
YOU ARE READING
happier- taekook
Fanfictionשרשרת אירועים המפגישה בין הבאד בוי של בית הספר ובין החנון. סיפור מתורגם, כל הזכויות שמורות ל: @yourhopemyhope
