♡
נ.מ. טאהיונג:
"טאהיונג, פאקינג לא!" הקול הקשוח של ג'אנגקוק העיר אותי משינה שלווה וחלומית. אני מסתכל למעלה כדי לראות אותו מסתכל מהחלון עם עיניים פעורות ומבט המום. אני מגלגל עיניים ומנסה לחזור לישון. "קים טאהיונג!" הקול נשמע שוב. אני גונח בעייפות ומסתכל עליו.
"מה יש ג'אנגקוק?" אני שואל בעייפות ומפהק. אם הוא היה כל בנאדם אחר, הייתי צועק עליו על שהעיר אותי, אבל הוא זה הוא ואין סיכוי שאני מספיק אידיוט כדי לצעוק על ג'ון ג'אנגקוק.
"בוא לפה ותסתכל על זה" הוא אומר בקרירות ואני נעמד והולך לכיוונו בלי לדעת למה לצפות. ג'אנגקוק זז הצידה כדי שאוכל לראות על מה כל המהומה. המראה גורם לי לפעור עיניים בהלם. אין מצב שזה באמת קורה. לא לא לא לא לא זה פשוט נוראי. כל מילימטר של אדמה מכוסה בשלג עבה, כל כך עבה שחלק מהדלתות של השכנים ממול מכוסות כמעט לגמרי.
"פאק לא לא זה לא טוב" אני רץ למטה כשג'אנגקוק הולך אחריי. אני מנסה לפתוח את הדלת אבל אני לא מצליח. "פאק פאק פאק זה נוראי" אני מסתכל למעלה לג'אנגקוק והוא מכווץ את הגבות בשאלה. "הכל מלא בשלג ג'אנגקוק, אנחנו תקועים בפנים."
"מה?!" הוא צועק, אני נרתע ולוקח צעד לאחור, כשהוא צועק זה אף פעם לא נגמר טוב בשבילי. "וגם החימום לא עובד" אני ממלמל והוא צועק שוב, "מה?!" הוא לוקח צעד ומתקרב אליי, אני לוקח צעד אחורה. "מה זאת אומרת החימום לא עובד?!" הוא לוקח צעד נוסף קדימה, אני מתרחק עוד והגב שלי נתקע בדלת. החימום היה אמור להיות מתוקן בתחילת נובמבר אבל זה תמיד התעכב, לא חשבתי שזה יהפוך להיות נוראי כל כך מהר. הפנים של ג'אנגקוק אדומות מכעס והוא עומד קרוב אליי, במרחק של כמה סנטימטרים. אני עוצם עיניים ולוקח נשימה רועדת. סיטואציה כזאת אף פעם לא נגמרת טוב בשבילי.
"א-אני מצטער" אני ממלמל בקול חלש ומרגיש את הדמעות מחליקות לי על הלחיים. אני לא רוצה שהוא יפגע בי אבל זה לא שאכפת לו, המכות שלו הן אף פעם לא בדיחה. לא עשיתי כלום חוץ מלעמוד מולו רועד ולבכות. ג'אנגקוק שם לב שאני בוכה וכנראה החליט לוותר לי כי הוא רק מנענע את הראש והולך למטבח. אני הולך לספה ונשכב עליה, מנגב את הדמעות. אני כל כך פתטי. אלוהים כדאי שאנסה לישון. אני מחבק את עצמי ומנסה להתחמם בתקווה שארדם כמה שיותר מהר.
נ.מ. ג'אנגקוק:
פאק לא. לא רק שאמא שלי הכריחה אותי לבוא לבית של הלוזר הזה עכשיו גם החימום לא עובד ואני לא יכול לצאת מפה כי הכל מלא בשלג, בפאקינג נובמבר. מה לעזאזל. אני לא יכול לעשות את זה, כל כך פאקינג קר. לעזאזל עם זה. לעזאזל איתו. לעזאזל עם הכל. המחשבות העצבניות שלי נקטעות כשאני מרגיש זוג ידיים קרות נכרחות סביבי. אני מסתובב כדי לראות את טאהיונג מחבק את המותן שלי ומתחכך בחזה שלי. אני מניח שהוא הולך מתוך שינה. נהדר.
"מממ חמים" הוא ממלמל. אני מניח שהוא גם מדבר תוך כדי שינה. אני מניח זרוע אחת מסביב לכתפיים שלו, הוא מחייך קצת ומתחכך בי אפילו יותר. אני מגלגל עיניים. זה כל כך פתטי. אני יודע שאני לא אצליח להוריד אותו ממני, אחותי הקטנה הולכת מתוך שינה אז אני כבר יודע שאין לי סיכוי להרחיק אותו. אני רוצה להרביץ לו כדי שיתעורר אבל אני חי בבית שלו וחוץ מזה שהוא די חמים.
אני נאנח ומרים אותו כמו כלה. אני מופתע שהוא הרבה יותר קל ממה שחשבתי. הוא כורח ידיים סביב הכתפיים שלי ומשעין עליי את הראש שלו. אני מגלגל עיניים. אני מניח אותו על הספה והולך להביא שמיכה. כשאני חוזר אני נשכב לידו ועוטף את שנינו בשמיכה. לאט לאט אני מרגיש איך העצבים עוזבים אותי והדבר היחיד שאני מרגיש הוא עייפות וחום.
נ.מ. כללית:
איכשהו תוך כדי שינה ג'אנגקוק וטאהיונג התכרבלו אחד עם השני פנים מול פנים כששמיכה גדולה מכסה את שניהם. טאהיונג היה הראשון שהתעורר.
מה לעזאזל קורה פה הייתה המחשבה הראשונה שעברה לו בראש כשהוא הרגיש זרועות שריריות ולא מוכרות כרוחות סביב המותן שלו, החזה שלו כנגד בטן של מישהו והסנטר שלהם על הראש שלו.
כשהוא הבין שזה ג'אנגקוק הפנים שלו הפכו לאדומות עם שלושה רגשות שונים; כעס, בושה ופחד. איך לעזאזל זה קרה? הוא לא הלך לישון על הספה לבד? למה ג'אנגקוק כאן? ולמה בשם אלוהים זה מרגיש כל כך בטוח? הוא התחיל להתפתל וניסה להשתחרר מהאחיזה של ג'אנגקוק. ג'אנגקוק זז מעט בשנתו והעיניים של טאהיונג נפערו באימה. מה ג'אנגקוק יעשה כשהוא יראה את התנוחה שהם נמצאים בה? טאהיונג המשיך להתפתל ולנסות להשתחרר מהאחיזה החזקה.
"אל." ג'אנגקוק אומר בעיניים עצומות ובקול ישנוני. העיניים של טאהיונג נפערות אפילו יותר. הוא מתפתל עוד יותר כשג'אנגקוק פותח את העיניים ומביט ישר לתוך עיניו של טאהיונג. "אל תזוז, תשאר כאן ותישן. אתה חם" ג'אנגקוק אומר בקול הקר והרגיל שלו. הוא עוצם עיניים, מושך את טאהיונג קרוב יותר ומחזק את האחיזה על המותן שלו. טאהיונג מבין שעדיף לו לא לעצבן את ג'אנגקוק אז הוא מפסיק להתנגד ומניח את ראשו בחזרה על החזה של ג'אנגקוק.
ג'אנגקוק היה הרבה יותר מידי עייף מכדי שיהיה לו אכפת ממשהו אחר חוץ משינה. וככה הם נרדמו שוב.
♡
YOU ARE READING
happier- taekook
Fanfictionשרשרת אירועים המפגישה בין הבאד בוי של בית הספר ובין החנון. סיפור מתורגם, כל הזכויות שמורות ל: @yourhopemyhope
