Defenceless- Larry Stylinson

פרק 5

הארי התעורר בבוקר, הפעם בלי השעון המעורר המציק כי זה יום שבת הרי.
הוא קם מהמיטה, התלבש, צחצח שיניים ויצא לריצת בוקר קטנה, הוא הרגיש כאילו הזניח את עצמו כי הרבה זמן שלא הלך לחדר כושר או יצא לריצה.
הוא חפן את האוזניות בידו, שתה קצת מים ויצא לדרך. הוא לא באמת ידע לאן הוא רץ ואף פעם לא היה לו מסלול קבוע, הוא נתן לרגליים שלו לקח אותי לאן שרצו בלי להגביל אותן במהיקות, מרחק או מיקום ומטרה.

הארי תמיד היה טיפוס ספורטיבי ומרוכז, הוא אף פעם לא נתן לאף אחד להסיט אותו מהדרך שלו וזה מה שהפך אותו לקפטן נבחרת הפוטבול של בית הספר.

על פניו נראה שהחיים של הארי הם די חיים מסרט- מקובל, נראה טוב, החבורה שכולם רוצים להיות בה, כולן רוצות אותו, קפטן נבחן הפוטבול, קולג'ים שכבר שמים עליו עין אפילו שהוא רק בכיתה י', הטיפוס שכולם מקנאים בו.

יצא לו לחשוב על זה לא פעם, הוא תמיד ידע מה החוזקות שלו ולא התבייש להגאות בהן.
כל פעם כשהוא חשב על זה הוא היה מלא בגאווה עצמית, בשמחה, בתחושת הצלחה.
אבל הפעם הוא חשב על זה קצת אחרת.
הוא התחיל לחשוב על זה כסוג של רשימת השוואה.

מצד אחד יש את לוטי.
אם הארי ולוטי יהיו ביחד הוא יהיה עוד יותר מקובל, תהיה לו את החברה שכולם רוצים, הם יהיו הזוג הכי יפה, כנראה שיבחרו למלך ומלכה הנשף וכל החיי דיסני האלה של אושר ועושר עד עצם היום הזה עם בונוס של ילדים מהממים.

מהצד השני יש את לואי.
אם הארי ולואי יהיו ביחד הפופולריות של הארי תצנח לרצפה, החבורה שלו תיעלם יחד עם החברה הכי טובה שלו, אף אחת כבר לא תרצה אותו ואנשים יתחילו להסתכל עליו אחרת.
נשמע נוראי מן הסתם אבל היה לזה יתרון אחד לא קטן- יכול להיות שהוא יוכל לחיות חיים אחרים, חיים שהוא באמת רצה, בלי לחץ על הכתפיים שלו של מה ללבוש או מה להגיד או איך להתנהג, בלי לחץ מכל מחשבה קטנה על לואי או על בנים בכללי. אולי הוא אפילו יזכה לחיות עם מי שהוא באמת רוצה לחיות איתו והוא עוד לא יודע את זה.

כל המחשבות האלה בלבלו את הארי והוא לא שם לב לאן הוא רץ. הוא נעצר כשהוא ראה לפניו ערמה ענקית של גזעי עצים והבין שהוא נכנס לתוך השדה שמוביל אל היער.
הוא אף פעם לא היה שם לבד. אומנם לא היה לו מסלול לריצות אבל הוא תמיד השתדל להתרחק מהמקום הזה שהיה ידוע לשמצה בגלל הסנאים המעצבנים שמסתובבים בו, הריחות והרעשים המוזרים והאנשים שמסתובבים כל הזמן עם גרזנים כדי להוריד את העצים אחד אחרי השני.

הארי אף פעם לא עבר את חומת העצים הגבוהים המקיפה את השדה, הוא אף פעם לא ראה מה יש בתוכו אז הוא נדהם כשהוא הבין איפה הוא.
הוא ראה מסביבו שדה יפהפה עם שיחים ירוקים, שמיים תכולים ועננים בהירים, הוא הרגיש כאילו הוא חי במציאות אחרת, הפעם ממש מתוך סרטי דיסני.
הוא לא הבין למה אף אחד אף פעם לא העז להתקרב למקום הזה, אין שום ריח או רעש מוזר, שום אנשים שמסתובבים במקום וחוץ מפרפרים ולפעמים קצת דבורים לא היו שום חיות בסביבה, רק הארי והשקט.