פרק 7

18 0 2
                                    

*טריגר: פגיעה עצמית*

"בירה אחת בשבילי בבקשה"

"אחי את בטוח? זו כבר השלישית שלך, לא נראה לי שכדאי לך..."

"אני בטוח"

"טוב אז רק תן לי לראות תעודת זהות שוב, זו המדיניות של המקום"

הוא הושיט לו את תעודת הזהות המזויפת שהכין מבעוד מועד למקרים כאלה בדיוק.

"הארי סטיילס, הבנתי" הברמן אמר והלך להביא מהמקרר שליד את הבירה.
"מה גורם לך לבוא למקום עלוב שמגיש משקאות ב12:00 בבוקר?"

"מה גורם לך לעבוד במקום עלוב שמגיש משקאות ב12:00 בבוקר?" הארי החזיר בעקיצה.

"לא מסוגל להתמודד עם הילדים, אשתי כל הזמן מנסה לגרום לנו להתחבר יותר אז אני פשוט בורח לכאן" השיב לו הברמן, "למה אתה כאן?"

"האח של החברה הכי טובה שלי שהוא גם אובססיבי אליי תפס אותנו שנייה לפני שעמדנו לשכב, החברה העיפה אותי מהחדר שלה ואז אח שלה ראה אותי כמעט עירום שוב, התלבשתי, נכנסתי לחדר שלו ונרדמנו אחד ליד השני ועכשיו אין לי מושג מה לעשות עם החיים שלי, טוב לך?"

הברמן שתק לרגע כששמע את מה שהארי סיפר לו כדי לעכל.
"ניצחת" הוא אמר והגיש להארי את בקבוק הבירה שלו.

זמן קצר אחרי שהארי שילם לברמן עבור ארבע הבירות ששתה הוא יצא מהמועדון המוזנח שהוא הלך אליו וחזר הביתה, מרגיש כאילו הוא עדיין לא שיכור מספיק.

הארי לא ידע מה לעשות עם עצמו, הוא הרגיש מיואש מדי כדי לנסות להבין משהו.
הוא הרגיש כאב, מסוג הכאבים האלה שפוגעים בך עמוק אפילו אם אתה בתקופה הכי טובה בחיים שלך, מסוג הכאבים שתוקפים אותך מבפנים, אלה שאתה אף פעם לא יודע ממה הם נגרמים, אבל הארי כן ידע.

הוא פתח את דלת השירותים, התיישב על הרצפה ועצם את העיניים. הוא לא חשב על זה יותר מדי כי הוא ידע שאין על מה לחשוב, הוא רצה לעשות את זה והוא פשוט לא ידע איך.

הוא אחז בסכין הקטנה שהוציא מסכין הגילוח שבמגירה, הסתכל בה והרגיש שזה נכון.

הארי הצמיד את להב הסכין החדה לעור מפרק כף ידו והתחיל להעביר אותה עליו, נהנה מהכאב.
הארי לא הרגיש עצוב, הוא גם לא הרגיש ריק או מדוכא, הוא הרגיש כעס. הוא כעס על לוטי, הוא כעס על לואי, הוא כעס על זאין עם הרעיון של הערב פיצה, הוא כעס על אלינור שבגללה הם לא יכלו לבוא, אבל הכי הרבה הוא כעס על עצמו שהיה יכול למנוע הכל אם לא היה הולך לבית שלהם באותו לילה.

הארי החביא את הסכין בארון התרופות וחזר לחדרו.
כשנשכב במיטה הוא בחן את הפצעים שלו והעביר אצבעו על כל חתך וחתך, כאילו אהב להרגיש את הכאב.
הוא שם על עצמו כמה צמידים כדי להסתיר את החתכים ופשוט התבונן בתקרה הלבנה, בלי טיפה של חרטה.
--------

Defenceless- Larry StylinsonWhere stories live. Discover now