"אני לא רוצה לדבר איתך הארי" לואי אמר בביטחון ועקף את הארי בדרכו אל תוך הבית.
"לואי בבקשה, תן לי רק להסביר מה שהיה ואז אני מבטיח שאני אעזוב אותך" הארי התחנן.
"למה בעצם הא?" לואי צעק "כדי שתוכל להשפיל אותי עוד יותר? פשוט עזוב אותי הארי" הוא אמר יותר בשקט וטרק את דלת הבית בפניו של הארי.
הארי היה נואש לדבר עם לואי, להסביר לו מה קרה, הוא כל כך שנא אותו באותו הזמן במסדרון אבל הוא לא הרגיש כמו אויב שלו, הוא הרגיש משהו אחר, הוא הרגיש כאילו הוא אוהב להציק לו אבל גם צריך לגונן עליו. זו פעם ראשונה שהוא הרגיש ככה אי פעם. זה היה לו מוזר.
אבל הארי הקשיב ללואי. הוא לא הטיפוס שמקשיב לאנשים שאומרים לו לא לעשות משהו שהוא רוצה לעשות, הוא הטיפוס העקשן הזה שלא משנה מה תמיד יעשה מה שהוא רוצה, גם אם זה דווקא בשביל הפרנציפ.
הפעם זה היה שונה, היה משהו בלואי שגרם לו לציית למה שהוא אומר, היה לו משהו בעיניים שגרם להארי להקשיב לו, ולואי אפילו לא ידע את זה.
הוא חזר למכונית שלו והתיישב בתוכה.
הוא דפק על ההגה חזק ודפק את ראשו בו "למה היית כזה אידיוט הארי למה?!" הוא צעק בלחישה לעצמו והמשיך לדפוק את ראשו בהגה.
ראשו של הארי נדפק בצופר של הרכב והאוטו החל להשמיע קול חזק וארוך שנשמע בכל הרחוב. כשהארי קלט את זה הוא פשוט דחף את עצמו כנגד הכיסא ופקח את עיניו לרווחה במעין הלם מעצמו, הלם שמהול באכזבה.
לואי ששמע את הקול מהסלון הלך למטבח לראות מה קורה ואז הוא ראה את זה.
הוא הסיט את הוילונות הדהויים מחלון המטבח וראה את הארי יושב במכונית שלו, נראה כל כך מאוכזב מעצמו, הוא היה נראה כל כך מדוכא אבל כל כך ריק, כאילו חסר לו משהו שהוא זקוק לו נואשות.
הארי הוריד את האגרוף שלו מההגה הקר וראה שהיד שלו מדממת. הוא הסתכל עליה בחיוך, הוא לא היה שמח והוא לא היה מרוצה, הוא התרגל לכאב והוא אהב אותו.
הוא ראה את השפשופים והשריטות שעל האצבעות שלו ואת האדמומיות שבפרקי האצבעות שלו והוא אהב את זה, הוא כל כך אהב את זה.
לואי לבש את המעיל השחור שלו ויצא מהבית, הוא חצה את הכביש לעבר המכונית של הארי גי הוא ידע שהוא לא ילך בקרוב אלא אם כן הוא ידבר איתו.
הוא דפק על חלון המכונית וסימן להארי המופתע לפתוח את הדלתות. הארי פתח אותן ולואי התיישב במושב שליד הארי.
"לואי!" אמר הארי כולו שמח ומופתע "אני כל כך שמח שהגעת לדבר, אני כל כך מצטער על כל מה שעשיתי, באמת, אני לא יכול להרגיש רע יותר עם עצמי"
"תשתדל" לואי סינן בשקט במבט כועס.
"לואי אתה לא יודע עד כמה אני מצטער, אני הייתי אידיוט ואני לא יודע מה קרה לי שם. אני השפלתי אותך וזה לא הגיע לך, באמת, אני לא רוצה לפגוע בך, באמת שלא, אני הייתי אידיוט לואי"
YOU ARE READING
Defenceless- Larry Stylinson
Fanfictionלואי אף פעם לא העז להוריד את המגננות שלו בפני אף אחד, בטח שלא אחרי היום הגורלי ההוא שהוכיח לו שאסור לתת לאנשים להיכנס. אבל מה יקרה כאשר נער אחד שהכיר כל חייו יאלץ אותו להוריד את המגננות? מכיל: -פגיעה עצמית -תכנים מיניים ~עוד לא הושלם
