"כמה זמן אתה עומד שם?" לואיס שואל ללא נשימה, שום דבר אחר במוחו באותו רגע. הארי עדיין תחתיו, עיניים רחבות בדיוק כמו לואיס, והן עדיין נעולות באותה תנוחה.
"מספיק זמן," לוטי אומרת, נראית קצת מצולקת. "נו טוב, יש לי כיף... אני פשוט אעשה את זה. קבל את עצמי לבית הספר. " קולה נשמע חסר תחושה כשהיא פונה לעזוב את החדר, ולואיס סוף סוף מתעורר, קופץ לפעולה. הוא דוחף את הארי בערך ממנו, נאבק מהמיטה ורץ אחריה.
"לוטי," הוא קורא, חצי נופל בדרכו דרך הדלת, מחליק על הסף. "לוטי". לבסוף הוא תופס את זרועה במדרגות ממש מחוץ לחדרו, הלב פועם בבהלה בחזהו. היא מסתובבת, גבות מורמות. "לוטי, תקשיבי. אי אפשר לדעת –"
"זה באמת היה הארי סטיילס?"היא שרה.
"כן, אבל -"
"האם אתה למעלה או למטה?"
"לוטי, ישו!" הוא שוה בטירוף. "שמור את הקול שלך למטה!" לוטי מגלגלת את עיניה, אבל לואיס מהדק את אחיזתו בזרועה. "תקשיב, אתה לא יכול לספר לאף אחד. אף מילה, בסדר?" הוא מתחנן.
היא תופסת את ידו ומסירה אותה בחוזקה מפרק כף ידה, חוצה את זרועותיה בחוזקה.
"לוטי, בבקשה!" הוא מתחנן כאן. המשמעות של מה שקרה עכשיו מתחילה לשקוע והוא לא בטוח מה לעזאזל הוא יעשה אם היא לא תשתוק. לעזאזל, הדבר הזה לא אמור להיות אמיתי. זה דבר קטנטן שקורה לפעמים שאף אחד לא אמור לדעת עליו. אלוהים, זה אפילו לא אומר כלום! לעזאזל, אם אחותו לא תסתום את הפה, אנשים ידעו שהוא שוכב עם הארי,שזה מטורף בדיוק כמו שזה נשמע.
לוטי בוהה בו בעיניים צרות ולואיס כמעט מוכן להתפלל על ברכיו.
"אני לא מאמינה, לואיס", היא אומרת. "בבית שלנו? כשהייתי בבית? הוא ישן כאן? אלוהים אדירים, הארי סטיילס?!"
"לוטי!" לואיס משתיק, לא מסוגל לסבול כמה מוזר זה נשמע אומר את זה בקול רם, לשמוע את זה ממישהו אחר. "אני יודע, בסדר? אבל אתה לא יכול לספר לאף אחד. אני נשבע באלוהים, אם תעשה זאת, אני ..." אלוהים, הוא אפילו לא יודע מה יקרה אם היא תעשה זאת. הוא מרגיש קר למרות שליבו פועם כמו תוף, גורם לדמו לבחוש.
אחותו בוהה בו, זרועותיו שלובות והיא בהחלט כועסת.
"בסדר," היא נאנחת לבסוף, ידיה נופלות לצדדיה, ולואיס משחרר נשימה של הקלה כבדה. "אבל," היא מרימה אצבע, "אני אחכה למטה שתסיע אותי לבית הספר בעוד עשר דקות ותספר לי כל דבר קטן על זה. טיק טוק." עם זה היא דורכת במורד המדרגות ולואיס נשאר מרגיש כאילו מישהו לקח כפית ענקית ומערבב הקלה וחרדה למרק גדול בבטן שלו.
לאט לאט הוא חוזר לחדר השינה שבו הארי יושב על קצה המיטה, חצי לבוש ושיער פרוע. לואיס נופל על הבטן שלו על המיטה, מעבד. מה לעזאזל קרה עכשיו?
YOU ARE READING
Unbelievers
Fanficזו השנה האחרונה של לואי,והוא מוכן לעשות אותה כמו שצריך.עם זאת,יחד עם זוג נעליו,מנה בריאה של ציניות וחברו הטוב המגוחך,יש לו גם משפחה מתוסבכת,עתיד לא בטוח להחריד,ואויב קטלני שהופך את חייו לגרועים יותר,אויבים בני תמותה "עם הטבות" לא הייתה בידיוק התוכנ...
