לואיס שיכור, ובכובד כה. יש לו הרגשה שהוא עבר את מגבלת הצריכה שלו לפני זמן מה, בחילה בבטן וראש כמעט מסתובב. הוא סוגר יד על פיו, נושם לתוכו אוויר חם כדי לנסות לחנוק את עצמו.
המוזיקה דופקת, הבית של ג'סמין מלא באנשים. הוא לא היה צריך לבוא, בכנות. אנשים מסתכלים עליו, בהחלט יודעים שהוא הלך רחוק שבו הוא יושב בפינת הסלון בקומה השנייה. הוא על ספה, עפעפיים צונחים. הוא די בטוח שהאנשים שהוא דיבר איתם – בטח לפני זמן מה – השאירו את המקומות שלהם לידו. הוא מנחש שהוא היה שיכור מכדי שהשיחה תמשיך לזרום.
הוא לא יכול להישען לאחור על הספה כי אז הבטן שלו הייתה מתכווצת, הראש שלו כבר שוחה. הוא ממשיך לנוח על ידו, מרפקיו חופרים בירכיו כשהוא צופה בסצנה משחקת לפניו.
הארי משחק בירה פונג. הוא מחייך, חולצה מורמת כדי להשוויץ בבטן שלו, המכפלת תחוב לתוך המחשוף ומעצב את חולצתו לסוג כלשהו של חזייה. היקי לואי נשאב מתחת לטבור שלו נעלם, וגם אין סימנים אחרים גלויים עליו, מראה כי לואי נגע בו, הרגיש אותו, היה לו קבור בתוך עצמו.
הם לא דיברו מאז המשחק, כמו שצריך. או בכלל. לואיס עדיין יכול לראות את מבט ההלם המוחלט על פניו של הארי כשלואיס נשען פנימה ולחץ על שפתיהם יחד, ולו בצניעות.
לואיס שיחק אותה. זה היה רק דחף של רגע מנצח. כל הבחורים התחבקו ונישקו אחד את השני – אולי לא על הפה, אבל אף אחד לא ממש תפס בכל מקרה. רק שהארי נראה כאילו חייו חולפים לנגד עיניו, ולואיס חשב שהוא הולך להקיא על ההבנה הפתאומית של דחייתו של הארי.
רק לחשוב על זה עכשיו גורם לגל נוסף של בחילות לשטוף אותו. הוא עוצם את עיניו, רק לרגע. הוא צריך למצוא את דרכו לשירותים, ובמוקדם ולא במאוחר.
יש צחוק חזק, הארי. לואיס פוקח מיד את עיניו, נכנע עד כמה גופו כואב לו. הארי בדיוק זכה בסיבוב BP יחד עם אד זה נראה, והם מריעים בניצחון. לואיס אפילו לא יודע אם הארי יודע שהוא כאן, צופה בו. יש המון אנשים בחדר, ולואיס שומר על מרחק הוגן, אבל לא רחוק מדי.
הוא מתגעגע אליו. עבר כמעט שבוע. המשחק היה ביום ראשון, וזה היום החמישי מאז. לואיס לא העז להתקשר או לסמס, וגם הארי לא עשה מהלך כדי ליצור איתו קשר. בחדר ההלבשה באימון הם מתוחים, רוקדים אחד סביב השני, מפחדים ליצור קשר עין. זה רק מרגיש יותר גרוע בכל יום.
לואיס די בטוח. הארי הבין שלואיס יש רגשות כלפיו, ועכשיו הוא מביך. הוא לא מרגיש אותו הדבר. זה ניכר. לואיס זוכר כמה במבוכה הם נפרדו, הברישו את הערכות שלהם לפני שהם רצים כדי לתפוס את עמדותיהם כדי לשחק את החלק האחרון של המשחק. לואיס בקושי יכול היה לחגוג את הניצחון לאחר מכן, החרדה משתלטת לחלוטין.
במובן מסוים הוא מניח שהרגע הזה היה בלתי נמנע. בדרך כלשהי, בסופו של דבר הם היו צריכים להבין מה הם עושים ביחד. לואיס יודע שזה לא עניין רומנטי. הוא פשוט שמח שהוא מעולם לא התיישב ואמר לילד השני כמה רחוק הוא הלך בשבילו.
YOU ARE READING
Unbelievers
Fanficזו השנה האחרונה של לואי,והוא מוכן לעשות אותה כמו שצריך.עם זאת,יחד עם זוג נעליו,מנה בריאה של ציניות וחברו הטוב המגוחך,יש לו גם משפחה מתוסבכת,עתיד לא בטוח להחריד,ואויב קטלני שהופך את חייו לגרועים יותר,אויבים בני תמותה "עם הטבות" לא הייתה בידיוק התוכנ...
