יש הודעה קולית בטלפון של לואיס כשהוא מתעורר. הארי עדיין ישן שינה עמוקה לצידו כשלואיס מביא את הטלפון לאוזנו כדי להקשיב לו, העיניים עדיין נפולות וגוף כבד בשינה.
"יו!" הקול אומר. מסתבר שזה מניאל. זה מאתמול בלילה. "אתה, לואיס, נטשת אותי היום. ישר מבית הספר, אתה מזוין זרק בלי לומר מילה." הוא נשמע קצת רחוק, לא שיכור, אבל כנראה על משהו. לא סיפרת לאף אחד, אבל יכולת לספר לי. ואז אתה נוטש אותי שוב עם טקסט מזוין? אתה. א. שמוק! אני אוהב אותך, אבל אתה שמוק. ושמוק. אתה כל כך רחוק בזמן האחרון, ואני מת מסטול מעצמי במכונית שלי, ואתה שמוק, להיות זין במקום אחר! אפילו אחותך לא יודעת איפה אתם!"
לואיס בולע כשיש הפסקה קטנה. לואיס יכול לשמוע מוזיקה חלשה ברקע, אולי גם קול או שניים. אבל ניאל אמר שהוא לבד, אז.
"זוהשנה האחרונה שלנו, חבר." קולו רך יותר, אך עדיין זועם. "ואתה מתנהג מוזר ומתרחק מכולם. אני לא בסדר עם זה, בחור. אני כועס עליך! נתתי לחרבן לעוף איתך כי אני יודע שאתה שונא לדבר על חרא, אבל אל תחשוב שאתה לא חייב לי הסברים! אני תמיד אהיה כאן בשבילך, חבר, אבל אל תגרום לי להרגיש כאילו אתה לא מעריך את זה, חבר. לא מגניב".
הקו מת לאחר מכן. המחשבה הראשונה שיש ללואיס היא שהמבטא האירי של ניאל משתפר בכל פעם שהוא שותה או מתמסטל. השני הוא שלואיס הוא חבר נורא. הוא שמוק ושמוק, כמו שניאל אמר.
משהו דוחף אותו בלחי.
"כועס. קיפוד," הארי ממלמל. לואיס מביט לימינו, מוצא את הארי פוזל לעברו, עיניים חצי עכויות ויש סימן כרית ממש משמאל לפיו.
לואיס לועג ומתהפך, לא במצב רוח להתמודד עם הארי עכשיו. הוא מרים את הטלפון שלו, פותח הודעת טקסט חדשה, מנסה להבין מה לכתוב ניאל. הוא אפילו לא צריך להיות הודעות SMS, הוא צריך? להתקשר אפילו לא יספיק. הוא צריך ללכת ולחבק אותו, להתנצל ולוודא לשנות את ההתנהגות המטופשת שלו. אבל למה זה נראה כל כך קשה?
הוא מרגיש את המיטה טובלת, הארי מצדד מאחוריו, מתגנב סביב מותניו כדי לשטח את בטנו.
"ברצינות. הארי." הטון של לואיס חד, חותך.
"וואו". לואיס יכול ממש לשמוע איך הוא מקשת גבה. "מעוצבן הרבה?"
לואיס מתנשף, דוחף את ידו של הארי מהבטן שלו ומתחמק. "לך תזדיין".
הטון שלו קר כקרח; כל אחד אחר היה נרתע, אבל נראה שהארי אף פעם לא לוקח שום חרא מלואיס. הוא מתקרב אליו שוב, מתאים בצורה מושלמת לעקומת רגליו. ידו שוב עושה את זה על הבטן שלו.
"אתה כועס?"
לואיס נוהם.
"כועס, או עצוב-כועס?"
YOU ARE READING
Unbelievers
Fanfictionזו השנה האחרונה של לואי,והוא מוכן לעשות אותה כמו שצריך.עם זאת,יחד עם זוג נעליו,מנה בריאה של ציניות וחברו הטוב המגוחך,יש לו גם משפחה מתוסבכת,עתיד לא בטוח להחריד,ואויב קטלני שהופך את חייו לגרועים יותר,אויבים בני תמותה "עם הטבות" לא הייתה בידיוק התוכנ...
