הרומן של לוק המינגס וטיילור סוויפט

פרק1-האסון שקרה לטיילור

נקודת מבט של טיילור:
נאבקתי,צעקתי חזק כלכך לעזרה,הוא התחיל להכות אותי חזק כאב לי הלב לא יכולתי להכחיש את זה,

הוא נעץ בי מבט ולקח את הסכין המונח על יריכו והתחיל להשמיע קול זימזום שקט,הוא התחיל ללטף לי ברכות בשיער ואמר:"את יודעת,לוק אמר שאת כזאת יפה אבל בסופו של דבר את תגמרי כמוהו".
הוא משך אותי חזק ונעל באזיקים את יידי הוא הוציא אותי מהאוטו ודחף אותי למרתף,
אני זוכרת שהוא הושיב אותי על כסא וקשר אותי חזק.

התחלתי לצעוק איפה לוק?? איפה הואא!!?
הוא משך באפו ותפס ביידי והכניס לי מזרק לכתף הוא רץ לפינת המרתף והביא שקית מים. הוא חיבר את השקית למזרק וחיכה לתוצאה. כל המרתף היה מטושטש בראשי עד שנרדמתי.

לאחר שעה:
בא איש שלא ראיתי עד עכשיו ומשך מהכתף שלי  את המזרק השקוע עמוק בתוך עורי. הוא הצליף בי פעם אחת כדי שאני אהיה ערה כנמרה.
האיש הרע שחטף אותי נשך בפיו ואמר לכולם בקול רועש:"תצאו החוצה" , ברגע הזה שמתי לב לעוד כחמישה אנשים במרתף הם עמדו בתור ויצאו החוצה.

נשארתי בודדה במרתף. ניסיתי להאבק כדי לברוח. בכל כוחי משכתי את האזיקים וניסיתי לחבל בהם אבל למרבה הצער לא הצלחתי.

נזכרתי שהטלפון שלי נמצא בכיס האחורי של הג'קט שלי, משכתי את עצמי עד שהצלחתי להוציא אותו, פתחתי את הטלפון והיתה התראה חדשה מאט לוק בשעה 2:07, לחצתי מהר על ההודעה כדי לפתוח אותה ואז התחלתי לקרוא:"טיילור אני יודע שזה לא זמן טוב! אבל אני חייב להגיד לך שאני אוהב אותך! כנראה לא נשאר לי הרבה זמן לחיות אז רציתי לעדכן אותך לפני שיגיע סופי שאני אוהב אותך,כואב לי,ירו בי אבל אני עדיין חיי, הם לא יודעים שהם פגעו בי רק ביד,בקרוב הכדור יגרום לנזק זיהום ואני אמות,טיילור אל תבואי הנה בשום אופן! ואל תנסי לחפש אותי! הם יהרגו אותך ברגע שתכנסי למקום בו אני שוהה ואני לא רוצה שיקרה לך משהו!
אוהב,לוק"
התחלתי לצרוח ולבכות ואז האנשים הרעים נכנסו והציצו לי בטלפון ולאחר מכן זרקו אותו לפינה,הם לקחו סכינים והתחילו לזרוק אותם למטרה הנמצאת בצד הימני של המרתף ואז הבנתי שאני בטח לא הראשונה שהם חטפו.

ישבתי קשורה לכסא וחשבתי מה לעשות,ולפתע עלה לראשי רעיון. התחלתי לפלרטט עם אחד החוטפים כדי שיפתחו לי את האזיקים, אז רכנתי כדי להרים קצת את החולצה לקבלת תצומת לב.

הם התחילו לדבר אחד עם השני והגיעו למסקנה. אחד מהם בא ושבר לי את אזיקיי ולחש לי :"בואי לחדרי בקומה למעלה."
הלכתי מאחוריו לדלת של המרתף ולפתעראיתי אקדח מונח בצד שמאל מגופי,רכנתי על האיש והתחלתי לנשק אותו ולאט לאט ירדתי לברכיי למטה ולקחתי את האקדח בפזיזות.

יריתי בו ובכל שאר האנשים שהיו שם. רצתי החוצה והתחלתי לצרוח לעזרה,אף אחד לא היה בסביבתי. זהו מקום מבודד במדבר בלי שום אדם.

הבנתי שזה הסוף שלי, איין לי אוכל ,אף עזרה ובקרוב יתחיל להיות קר.

החלטתי שאני אמשיך לרוץ בחול בתקווה שאני אראה נפש אד אך אחרי מה שראיתי הבנתי שעשיתי טעות שלא לקחתי דבר מן המרתף.
הייתי צריכה להישאר במקום שבו הם שהו.

התחלתי לצעוק ולבכות דמייי דמייי :'(!!
היא לא יכלה לענות לי היא ישבה שם על החול בודדה ,הייתה לה חולצה קרועה מלאה דם ודמעות זלגו על עינייה.