להוריד את החומות

פרק 3

דניאל עזר לי עם המזוודות ונכנס איתי לביתה של סבתא.
"דניאל! אני רואה שכבר פגשת את אנה! מה שלומך?" פנתה סבתא אל דניאל כאשר נכנסנו לבית עם המזוודות.
סבתא שלי היא בן אדם מאוד חברותי וחם, ובזמן שאני בפנימייה דניאל תמיד עזר לה עם סידור הבית ככה שהם מכירים היטב והיא מאוד אוהבת אותו.
" הכל בסדר איתי, ומה איתך?" הוא השיב לה והם התחילו לפתח שיחה ארוכה ששיעממה אותי.
נשארתי כמה דקות וניסיתי להקשיב לשיחה אבל בסופו של דבר התייאשתי ועליתי במדרגות לקומה השנייה, ששם נמצא חדרי.

החדר שלי בבית של סבתא הוא לגמרי מקום המפלט שלי.
החדר צבוע בורוד והוא כל כך ילדותי ונראה כיאילו הוא שייך לילדה קטנה.
אני  בכלל לא ילדותית, אבל מעדיפה להשאיר את החדר שלי ככה.
אף פעם לא הייתי ילדותית, אפילו כשהייתי ילדה והייתי אמורה להיות ילדותית ותמימה לא הייתי בגלל הדברים שנאלצתי לעבור. החיים לא נתנו לי להיות ילדותית אפילו כשהייתי קטנה, והחדר הזה הורוד והילדותי נתן לי הרגשה של ילדות, ובאמת שהייתי זקוקה להרגשה הזאת לפעמים.
בחדר יש מיטה ענקית ולידה מדף ספרים גדול מלא בספרי רומנטיקה קיטשיים שאני אוהבת לקרוא.
מוזר שאני בכלל לא מאמינה באהבה אבל בכל זאת אוהבת כל כך לקרוא את הספרים האלה.
בספרים האלה תמיד מדובר על נערה שמתאהבת באיזה גבר מושלם, הוא כל כך מושלם שאין בו פגמים והם מתאהבים והכל מושלם והם חיים להם באושר ועושר. הייתי רוצה להאמין שככה זה בחיים, שאהבה כזאת באמת קיימת ושגם אני אמצא יום אחד את האביר על הסוס הלבן, אבל לא אהבה לא באמת קיימת לדעתי בחיים האמיתיים, ואף גבר לא באמת מושלם באמת כמו הגברים בספרים הקיטשיים האלה.
פעם האמנתי באהבה, כשהייתי קטנה יותר, אבל אז ראיתי את הקשר של ההורים שלי ואת ה"אהבה" שלהם והפסקתי להאמין באהבה לתמיד עד היום.

התיישבתי על המיטה בחדרי ודיפדפתי בטלפון כשפתאום הדלת נפתחה.
דניאל עמד בפתח, היה לנו קשר עין לכמה שניות ואז חזרתי לדפדף בטלפון בלי להוציא מילה מפי.
כל פעם שיש לנו קשר עין והוא נועץ בי את עיניו הכחולות הלב שלי מתחיל לדפוק מהר ואני רוצה שהוא יפסיק. דניאל הוא לא כמו כל הבנים שהכרתי, את זה אני יודעת, הוא שונה ואת הסיבה למה אני לא יודעת עדיין.

"למה את אף פעם לא נותנת לי ולאף אחד להתקרב אלייך?" דניאל אמר לפתע, שבר את הדממה והתיישב על המיטה לידי.
"מה?" השבתי מבולבלת, אף אחד לא שאל אותי אף פעם למה אני מרחיקה את עצמי, רוב האנשים פשוט הבינו את זה ועזבו אותי בשקט.
"מה ששמעת" דניאל השיב מבלי לייחס הרבה חשיבות לתשובה המבולבלת שלי.
בהיתי בו בזמן שחשבתי לעצמי בראש על תשובה לענות לו.
הוא כל כך יפה, ללא ספק נראה כמו דוגמן עם השיער השחור שלו העיניים הכחולות הבהירות שלו ותווי הפנים שמשורטטים באופן מושלם.
יש לו צלקת  ליד הפה, שזה בערך הפגם היחידי בפניו, זה אמור להיות פגם אבל זה בעצם רק מוסיף לו ליופי.
בהיתי בצלקת, מנסה לחשוב על הסיפור מאחוריה ואיך היא נוצרה, אולי דניאל ה"מושלם" בעצם לא כזה מושלם?
דניאל קלט שאני בוהה הרבה זמן בפה שלו ובצלקת ופלט "מה את בוהה? תעני כבר על השאלה".
"ס...סליחה" נלחצתי ועניתי במבוכה, אף אחד אבל אף אחד לא גורם לי להילחץ אף פעם ולא הבנתי למה אני מתחילה להילחץ ממנו.
"הכל בסדר" דניאל ציחקק "אבל למה את באמת אף פעם לא נותנת לי להתקרב אנה?" הוא שאל.
"זה לא אישי אליך דניאל, זה באמת לא אישי...." מילמלתי ודניאל לא ענה על זה הוא פשוט בהה בי ואני בו והרגשתי שאיכשהו הוא מבין.
נוצר בינינו קשר עין ולא התנתק. אני תמיד מפחדת מקשר עין, אני תמיד מזיזה את העיניים במקרה כזה של קשר עין, אבל עם דניאל זה היה שונה, רציתי שהקשר עין הזה ימשיך, משהו בו הרגיע אותי, לא הבנתי איך ולמה אבל הוא הבין אותי.

הטלפון של דניאל צילצל לפתע והרגע חלף.
"מה אחי?" הוא ענה, ואז אמר "כן אני אבוא".
הוא ניתק את הטלפון ואז סיפר "יש איזושהי מסיבת גיוס של ילד מהשכבה שלי היום בערב" ,ואז שאל  "את רוצה לבוא?"
הסכמתי, אני אוהבת מסיבות, אפילו מאוד אוהבת מסיבות. זה גורם לי קצת לשכוח מכל הדברים שקורים לי בחיים ולשכוח טיפה מכמה חארות יכולים להיות אנשים. כי הרי כשהם שיכורים במסיבה הם תמיד נחמדים כיאילו אנחנו חברים טובים כבר שנים, לא ככה?.

דניאל חזר לביתו ולפני שחזר הוא הציע להקפיץ אותי למסיבה, סירבתי ואמרתי שאגיע לבד, הוא הציע עוד כמה פעמים וסירבתי שוב ושוב עד שהוא ויתר והלך הביתה.
אני לא רוצה יותר מידי קרבה לדניאל, ולא רוצה שהוא ייקח אותי למסיבה וניכנס לשם ביחד, אני לא רוצה לקרב אותו אליי יותר מידי.

"יובי" התקשרתי ליובל וקראתי לה בשם החיבה שלה, "היום ב10 מסיבה אצל ילד מהשכבה של דניאל השכן של סבתא שלי, את באה איתי?".
יובל כמובן הסכימה והתלהבה כי היא מתה על מסיבות.
"יהיה אלכוהול, נכון" היא שאלה מיד, "ברור שיהיה" השבתי  וציחקקתי.
"אז אני אבוא אלייך בתשע ונתארגן ביחד!" היא אמרה בהתלהבות וניתקה אתה השיחה.

ירדתי למטה למטבח, אכלתי את הקוסקוס, החמאתי לה ואמרתי שזה טעים לי מאוד והיא שמחה ואז סיפרתי לה על המסיבה היום בערב.
סבתא התלהבה מהרעיון שאני מסתובבת עם אנשים טובים כמו דניאל, שלטענתה הוא פשוט מלאך בגוף של בן אדם, ואני הזכרתי לה שאני לא באה במטרה לבלות עם דניאל ,אלא אני באה למסיבה עצמה.
ואז באה לה כמו תמיד השיחה על שימוש באלכוהול וכמה צריך להיזהר, אבל בסופו של דבר עבר חלק וסבתא אישרה לי ללכת למסיבה.