פרק 4

28 6 9
                                    

ישבתי על הספה וראיתי בפעם ה500 את הסרט "קלולס", הסרט הזה כל כך מטופש אבל גם כל כך טוב שאני מסוגלת לצפות בו שוב ושוב.
צילצלו בדלת וקמתי לפתוח אותה. בדלת הופיעה יובל עם שקית ענקית המכילה מייקאפ מכל הסוגים.
חיבקתי אותה חיבוק ארוך וחם, ואז היבטתי בשקית צחקתי ושאלתי אותה "לא קצת הגזמת יובי? בכל זאת, זאת מסיבה לא נשף גאלה".
יובל גילגלה עיניים ואמרה "לא! עם כמות החצ'קונים שצמחו לי צריך אפילו יותר!"
"את מהממת כמו שאת ואת לא צריכה אף איפור, תאמיני לי" אמרתי לה וחיבקתי אותה שוב.


אני מכירה את יובל מכיתה ז' כשהתחלנו ללמוד בפנימייה ושיבצו אותנו באותו חדר ,ומאז שאני מכירה אותה היא תמיד הייתה חסרת ביטחון בנראות שלה.
היא באמת כל כך יפה, מבחוץ ומבפנים.
ליובל יש שיער בלונדיני מושלם ועיניים כחולות בהירות, היא גבוהה ואני תמיד אומרת לה שהיא צריכה להיות דוגמנית, אבל אמא שלה אומרת אחרת ומכניסה לה שטויות לראש.
כל הבעיות בדימוי העצמי של יובל נובעות מאמא שלה.
מאז שהכרנו יובל ואני מדברות על הכל בחיים האישיים שלנו ואין בינינו סודות, אבל על אמא שלה לקח לה הרבה זמן לספר לי.
אמא של יובל מאז ומתמיד אמרה ליובל שהיא צריכה להרזות, לא משנה כמה רזה יובל הייתה אמא שלה הייתה אומרת לה להרזות יותר, עד שזה הגיע למצב של הפרעות אכילה.
ליובל כרגע אין הפרעות אכילה, היא החלימה ואני כל כך גאה בה על זה, אבל עדיין כל כך הרבה פעמים אני שמה לב לבעיות בדימוי העצמי שלה שנוצרו בעקבות היחס של אמא שלה אליה.
הלוואי שיובל הייתה רואה את עצמה כפי שאני רואה אותה, לדעתי היא באמת כל כך יפה.

עלינו במדרגות לחדר שלי וסבתא עצרה אותנו כשהבחינה וזיהתה את יובל.
"יובלי! כמה זמן לא היית פה, התגעגעתי" היא הלכה לעברה ונתנתה לה חיבוק חם.
הן ניהלו שיחה קטנה על הלימודים ועוד דברים חסרי חשיבות ואז עלינו למעלה.


יובל הוציאהמהתיק שלה את השמלה שהיא רוצה ללבוש למסיבה היום בערב.
השמלה הייתה שמלת מיני בצבע תכלת עם מחשוף בול בגודל.
אחרי הרבה זמן של התלבטויות החלטתי ללבוש שמלה לבנה ונעלתי נעלי ג'ורדן כחולות, וכמובן שהאאוטפיט עבר את אישורה של יובל.
לרוב אני בקושי מתאפרת אבל היום נתתי ליובל לאפר אותי, היא איפרה אותי במסקרה, אייליינר ואודם אדום.
"את נראית מדהים!" החמיאה לי יובל, ואני החמאתי לה בחזרה ואמרתי "את יותר!". היא באמת נראתה מדהים והשמלה בצבע תכלת הבליטה את עיניה הכחולות.
הלכתי למראה ובדקתי איך אני נראית, אהבתי את איך שנראיתי, אני לרוב לא מתאפרת כמו שיובל איפרה אותי היום אבל דווקא אהבתי את איך שהאיפור היה נראה עליי, הוא ביגר אותי ,אך לא יותר מידי.

"ביי סבתא! אנחנו יוצאות" קראתי לעברה של סבתי, יצאתי מדלת הבית ונעלתי אותה.
יובל צעקה בקולי קולות במשך כל הדרך שעשינו ברגל בדרך לביתה שבה התקיימה "הולכים להשתכרררר!" , ואילו אני השתקתי אותה ונקרעתי מצחוק.

נכנסנו לבית של המסיבה, הבית היה מלא בריח של אלכוהול, סיגריות ועוד דברים שאני מעדיפה שלא לדעת מה הם.
בזוית העין כבר הבחנתי בדניאל שהיה מוקף בבנות.
יובל הלכה להביא לנו אלכוהול ואני בהיתי בדניאל קצת מבלי שהבחין, היה מצחיק לראות איך הבנות רבו בינהן על תשומת ליבו ואיך דניאל היה נראה נבוך מכל המחזה המוזר.
יובל חזרה עם האלכוהול ולפי ההתנהגות שלה הבנתי שהיא כנראה שתתה כבר כמה שוטים לפני שהביאה גם לי אלכוהול.
התפללתי שהיא לא תבחין בדניאל שעוד לא שם לב לנוכחותנו, אבל כמובן שהיא ישר הבחינה בו.
"אנההה הנה השכן החתיך שלך!!!!" היא צעקה בקול חזק שתפס את תשומת ליבם של הרבה מהנוכחים במסיבה.
התפללתי שאיכשהו דניאל לא שמע את הצעקה הזאת, אבל כמובן שהוא ישר שמע, השתחרר ממעגל הבנות שהקיפו אותו ובא לכיוונינו.


הוא היה נראה מדהים, הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת לא עד סופה שהבליטה את שריריו.
דניאל פשוט בהה בי כמה שניות וסקר אותי מלמעלה עד למטה.
הרגשתי מובכת תחת המבט שלו ושברתי את השתיקה המביכה,"סליחה" אמרתי לו וצחקקתי "היא טיפטיפונת שיכורה" אמרתי והצבעתי בידי על יובל שבעצם לא הייתה טיפטפונת שיכורה, אלא מאוד מאוד שיכורה.
"ראיתי יותר גרועים מזה" הוא אמר וצחק. 'החיוך שלו כל כך יפה' חשבתי לעצמי, ואז הרחקתי את המחשבה הזאת ממוחי. 'אנה תתאפסי על עצמך' חשבתי לעצמי.  'אל תתני לו להוריד לך את החומות אנה' הזכרתי לעצמי.
"קוראים לי יובל!!" הציגה את עצמה יובל בפני דניאל והתנדנדה מרגל לרגל מרוב כמות האלכוהול הגדולה ששתתה.
"נעים מאוד יובל" השיב לה דניאל ולחץ את ידה.
בחור גבוה וחטוב כמעט בגובהו של דניאל בא לעברנו, וצעק לעבר דניאל "דניאללל! מי אלה היפהפיות האלה?"
"זאת אנה הנכדה של שכנה שלי שסיפרתי לך עליה וזאת יובל חברה שלה" אמר לו דניאל והציג את החבר שלו בפנינו "אנה ויובל זה עומרי החבר הכי טוב שלי".

'שסיפרתי לך עליה', המילים שדניאל אמר עליי נחרטו בראשי, למה ומה דניאל סיפר עליי?

להוריד את החומותWhere stories live. Discover now