״מה אתה אומר אדון סופר מן?״ שאלתי בחוסר התעניינות תוך כדי התעמקות בפצע
שקט לא אופייני לג׳ייסון השתרר ברחבי השירותים והרגשתי את מבטו עליי
הפלאפון של ג׳ייסון צלצל וכשהוא הבחין במסך לא היסס לרגע וענה במהירות
״אהלןןן גבר מה קורה איתך לא רואים אותך״ ג׳ייסון דיבר
״תפסיק לזוז״ ביקשתי בקול עצבני.
כעסתי על ג׳ייסון אבל מצד שני לפחות זה הציל את המבוכה שחשתי כרגע, אז נשמתי לרווחה.
לא יכולתי שלא לשמוע את הקול השני בצד אומר ״מה המצב אחי? נו מה עם מה שאמרתי לך? נכון צדקתי״
״סיימתי״ לחשתי שוב כנראה לאוויר כשגייסון היה עסוק בשיחתו
זרקתי את הנייר המשומש ושטפתי את ידי
״לא יודע, אני לא חושב שצדקת הפעם״ ג׳ייסון הביט בי ועקב אחרי כול פעולה שעשיתי ומבטו לא זז ממני לשניה ואלוהים כמה קשה להתרכז כשמישהו נועץ בך מבטים מוזרים
״בחייך אחי, תן לזה צ׳אנס מבטיח אחר כך אתה תודה לי!״
הקול הזה...
אני מוכנה להישבע ששמעתי אותו פעם
אין לו את הקול של ליאם או אחד החיילים המפגרים האחרים של ג׳ייסון אז מי זה יכול להיות??
התעניינתי בשיחה, הייתי מסוקרנת ואולי ג׳ייסון בטעות יפלוט את בעל הקול בצד השני
״טוב אני רק מקווה בשבילך שאני לא מבזבז את הזמן שלי״ ג׳ייסון קם מהשיש והביט במראה
אספתי את הדברים שלי לאט בתקווה שאולי אשמע את קולו שוב ואצליח להבין של מי הקול הזה.
כשג׳ייסון הסתובב אל המראה הוא התרחק טיפה ומאז לא יכולתי לשמוע שוב את הצד השני.
אולי זה טוב, זה סימן שאני חטטנית מידי
תפסיקי כבר, בסך הכול קול שגורם לך לצרבת
ג׳ייסון מלמל כמה דברים אל הצד השני בפלאפון תוך כדי שהוא סידר את שיערותיו במראה
הוא בירך לשלום את הקול השני וניתק.
שני נערים נכנסו לשירותי הבנים ונעצרו כשהביטו בי, שקצת פחות קשורה לנוף שאליהם הם רגילים בשירותי בנים
״הכול תפוס״ ג׳ייסון אמר בחוסר חשק ובאדישות האופיינית לו
הנערים מלמלו סליחה ויצאו
כנראה עוד מהחיילים הדפוקים שלו
״תודה אנה״ הוא חייך אלי את החיוך היפה הזה שלו וסגר את הברז לאחר ששטף את ידיו.
כול הנייר בוזבז על ״קישוט״ שירותים הבנים לכן הוא נופף מעט את ידיו באוויר על מנת שיתייבשו לקח את התיק ונעמד מולי. ממש מולי. אולי יותר יותר מיד מולי.
רגע מה אמרתי? החיוך היפה הזה שלו? רק עכשיו נפל לי האסימון. לעזעאזל, משהו עובר עליי
משהו עובר עליי בהחלט, אבל לא יכולתי לחשוב על זה כשהוא התקרב אליי.
מחשבותיי נעתקו, גופי נפעם וכול מוחי נמחק ואילו הרגשות? הרגשות רק הוצפו
אולי פחד? אולי מבוכה? אני לא יודעת, אבל זה בהחלט לא הרגיש נורא
אולי אפילו טוב. ממש טוב. אולי יותר מידי טוב.
״בכיף,תבוא כול יום״ נעמדתי בחיוך מטומטם על הפנים
״יש לך חיוך יפה״ הוא אמר ושוב המיס אותי בחיוך היפה הזה שלו
ההבדל מהחיוך הקודם היה שהחיוך הזה, הוא לא חייך לאף אחד. כאילו שמור לי,רק לי.
תצאי מהסרט כבר מפגרת
״אדום מתאים לך״
לקח לי כמה רגעים להבין את פשר החיוך ואז גלגלתי עיניינים
נפלט לי שוב חיוך שבגד בי ובמבטי הקשוח ופניי התרככו מעט
כאילו קרא את מחשבותיי אמר "אני לא מאמין הצלחתי להוציא אותך מהתדמית שלך" והחזיק בראשו בדרמטיות האופיינית לו.
הסרקיזם שלו בהחלט מצחיק, על סף הטמטום יש לציין.
"לא צריך הרבה בשביל להוציא אותי מהדמות, רק קצת טמטום,זה הכול"
"אז אם זה ככה" ענה ג'ייסון כשהשעין את ידו על השיש עדיין קרוב מאוד "אז אני אהיה מטוטם כול הזמן" הוא הוריד טונים.
לא אהבתי את הקרבה שנוצרה ביננו ואולי גם קצת שנאתי אותה, מהסיבה הפשוטה שאני לא אוהבת להיות דבר מתחלף.
אני מתעבת להיות במקום מסוים שבמילא עוד שבועים מישהי אחרת תחליף אותי.
אבל אין כלום במילא, זה רק ג'ייסון אח של רוזה המתוקה שעליה אני עושה בייביסיטר אצל מונה והנכד של השכנה האהובה עליי שבמקרה,היא מונה
לכן חייכתי ונמנעתי מלזרוק עקיצה על הטמטום התמידי והאופייני לו.
במשך השעתיים הבאות אני ג'ייק זאק אמבר אריאל ומיה הברזנו מהשעות שחנו וישבנו על הדשא. אנחנו עושים את זה מידיי פעם,מבריזים משיעורים כול אחד מהשיעור שלו יושבים על הדשא מספרים בדיחות ומתפוצצים מצחוק.
"מה ארליך, את יכולה להסביר לנו מה קרה היום ולאין נעלמת בהפסקה" זאק שאל בפנים מחויכות
"מה מה קרה בהפסקה?" ג'ייק קפץ ממקומו בתקווה לשמוע סיפור מעניין
"מה לא שמעת?כול הבית ספר מדבר על זה" זאק התגרה בו וחייך
"נו מה קרה?" ג'ייק התחנן לפיסת מידע
הוא חייב לדעת כול מה שקורה בכול מקום בכול זמן ובכול רגע נתון,הוא אחד כזה שיודע הכול על כול תלמיד בבית ספר
"רבו על ארליך שלנו מכות היום" זאק חייך בהתגאות "מהה?" צעקה אמבר וקמה ממצב השכיבה על הרגליים של זאק ששהתה בו עד עכשיו "מה זאת אומרת?" המשיכה לחקור
אוי אלוהים,קח אותי הביתה
ואם לא הביתה אז לפחות רחוק מכאן
"זה לא היה קשור אליי רק ביקשתי מג'ייסון שלא יעשה את זה למונה ושיפסיק להתנהג כמו דפוק,זאק סתם מנפח את הסיפור" הגנתי על עצמי
"מה על מה את מדברת?? הוא ממש נלחם על הכבוד שלך!" אריאל המשיכה לנפח ולספר לכולם
"ואחר כך שמעתי כמה בנים מדברים על זה שהייתם ביחד בשירותים קרובים מאוד" זאק המשיך כשהבטתי בו במבט עצבני כאילו עוד שניה לייזר יצאו מעיניי ישר אליו
"לא היינו קרובים ורק ניקיתי לו את הפצעים לא מה שאתה חושב יראש כחול מסריח"
אם לא הובכתי מספיק לפני אז עכשיו אני ממש מרגישה מבוכה
"טוב די, תעזבו אותה היא בסך הכול הייתה בן אדם טוב ועזרה לו לנקות את הפצעים" מיה הגנה עליי והחזרתי לה חיוך
אם יש מישהי שאני יודעת שלא תשפוט אותי לעולם, זאת מיה
מיה היא כזאת שלא שופטת אף אחד, הלב שלה טהור לגמרי ורחב כול כך, אני מודה שזכיתי בחברתה
"יאללה, תור מי היום לתרום את הבית שלו לסרט?" מיה שאלה לאחר שתיקה ארוכה ומייגעת
שוב היא הצילה אותי, אני חייבת לה כול כךךך
"אני תרמתי פעם קודמת!" אריאל קפצה ראשונה "אני הייתי הקורבן לפניה!נשבע!" ג'ייק הרים יד אחת לאוויר ויד לליבו מסמן לנו שהוא נשבע כאילו שאנחנו לא היינו מאמינים
הוא צודק,לא היינו מאמינים.
"הראש הכחול והמסריח לא יכול לתרום אץ ביתו כי המנקה מגיעה היום" אמר ושלח למותני מרפק כשהזכיר את הכינוי שהדבקתי לו
"אחותי מארחת את חברות שלה,אין סיכוי שאצלי" אמבר חייכה חיוך זדוני וייקדה אליי מבט
"טוב טוב נו הפעם אצלי" גילגלתי עיניים בתבוסה
כולם מחאו כפיים צרחו ושרקו כאילו הרגע הודיעו להם שזכינו במונדיאל
לאחר שנרגעו אמבר מחצה את השקט ושאלה "בואנה יחרא קטן,מתי אירחת אותנו ג'ייק?" אמבר שאלה בתמיהה ופנתה אל השקרן הפתולוגי שלנו, ג'ייק, מילמל "אופס" ומשך את כתפיו כשצחוק ניצחון עלה על פניו
למרות כול הטמטום והקללות אני מודה, אין על החברים שלי
●•●•●•
