"מה קורה?" החלטתי לענות בשאלה לשאלו אחרי השתיקה הארוכה
"תקשיבי, אני לא טיפש, אני רואה שמשהו מוזר רק רציתי להגיד לך שתיזהרי עליו" ליאם הודה
"להיזהר עליו? אתה לא חושב שזה צריך להיות הפוך בהתחשב לנסיבות?"שאלתי בהלם "ג'ייסון....לא כמו שהוא נראה הוא יכול להיות לפעמים שונה תראי את כבר תביני לבד הוא פשוט במצב רגיש עכשיו בגלל אבא המצב של אבא שלו והתוצאות הוא רב עם אמא שלו מהלחץ של המצב והוא היחיד שבאמת דואג לעתידה של רוזי לא הייתי רוצה שיקרו לו עוד דברים רעים פשוט תיזהרי אוקיי?"
"אוקיי בסדר, אשתדל"
לא ידעתי עוד איך להגיב
ידעתי טוב מאוד מההתכתבויות ביני לבין גייסון מה מצב הסרטן של אביו, מה שלום המשפחה שלו ואיך מונה מתמודדת עם רוזי שעכשיו מבלה איתה אתה רוב זמנה, אבל לא ידעתי איך כול המצב משפיע על ג'ייסון והוא כול כך לחוץ
"מעולה ידעתי שתביני, את ילדה חכמה אנה אולי אפילו יצא לנו להכיר יותר בעקבות ההבטחה הזאת וזה נחמד" הוא חייך והתקדם לדלת כשאני אחריו החזרתי לו חיוך ופתחתי את הדלת "ביי חברימוסס נראה אותכם מחר אהה?" הוא נפרד לשלומם של הישובים בסלון ובדיעבד הפריע להם בפעם המיליון לאו דווקא בכוונה אבל הם כבר נראו מסוקרנים והבינו שאת הסרט הם כבר לא יספיקו לראות עם החוויה המלאה
"אנה אני סומך עלייך" ליאם קרץ לי וסגר את הדלת אחריו לא נותן עוד מקום לשינוי
התיישבתי בסלון במקומי כשכול זוגות העיניים של האחרים ננעצו "די כבר הם בסך הכול שכנים שלי זה הגיוני מאוד נו" ביקשתי שיפסיקו
מה שאני אוהבת בחברים שלי שהם לא לוחצים כשלא צריך
לכן, הם הפסיקו והודיתי בליבי על כך
הם המשיכו לצפות בסרט ולי לא היה ראש לזה
לא הבמתי כבר אתת העלילה ולא הצלחתי להכניס עוד מידע עכשיו פתחתי את הפלאפון וראיתי שתי הודעות חדשות
Jason parker: נו
Jason parker: מה הדפוק רצה ממך?
You: סתם להגיד שלום לכולם על הדרך
Jason parker: נו מה את מזיינת את השכל
Jason parker:נו סליחה חכי אל תלכי
Jason parker: בטעות נו
You: תתחיל לדבר אליי יפה אני לא כלבה שלך
Jason parker: נכון את צודקת, באמת נו
You: אני יודעת שאני צודקת אני אישה
Jason parker: זה יהיה מיותר לנסות לריב איתך לגבי זה אהה?
You: נכון מאוד
Jason parker: שומעת יש מצב שאת עושה לי טובה?
You: רק לפני רגע דיברנו על זה שאני לא הכלבה שלך🤔😂
You:סתם נו, ברור
Jason parker:מחר אבא שלי מקבל תוצאות מעבדה,זה אומר לנו סופית אם הוא צריך לטוס לחול טיפול או שאין כבר צורך על אמא שלי כבר חמים בעבודה מונה שומרת על רוזי אבא שלי בטוח לא יקח את זה וליאם עוזר לאבא שלו לצבוע את הבית החדש שלהם
אולי את תבואי איתי?
לרגע לא ידעתי מה להגיב
הוא רוצה שאני אהיה הראשונה שתדע אם החיים של אבא שלו הלכו קאפוט או לא?
במידה ולא יהיה אישור לניתוח של אבא שלו באיטליה, זה יהיה בגלל שכבר לא יהיה צורך, והסרטן כבר הגיע לרמות קשות כול כך שבמקרה הטוב ישארו לו כמה ימים
גם אם הוא יקבל את האישור לעבור את הניתוח, הסיכויים להחלמה ולהצלחת הניתוח הם לא רבים כול כך
You:ברור מה השאלה
Jason parker:אין עלייך אנה
Jason parker: מה עם החברים עדיין אצלך?
You:כן, הסרט נגמר עוד רבע שעה ולא נראה לי שהם ישארו אחריי בגלל המתכונת בהיסטוריה מחר
Jason parker:מה את אומרת אולי נקפוץ לסיבוב אחרי שהם ילכו לטייל?
You:לא נראה לי שזה רעיון טוב, בקושי התכוננתי למתכונת
Jason parker: צודקת צודקת תלמדי
You: טוב רבע שעה לא יזיק נכון?
jason parker: סגור, עוד עשרים דקות אני אבוא לקחת אותך מהבית שלך
סגרתי את הפלאפון והרהרתי לרגע, אין מצב שהוא רואה אותי שוב בבגדים האלו
"טוב חברים, כולנו יודעים את הסוף ורוניקה מתה וההוא מתאבד והרוח נעלמת או עוברץ לזוג אחר, יאללה יש לי מצכונת להתכונן אליה" קמתי בצהרה מנסה להקים אותם ממקומם
"נו בחייך, עוד חמש דקות" התבכיין ג'ייק שהתמתח במקומו בעייפות ופיהק במופגן
"תזכיר לי ג'ייק, כמה התכוננת למתכונת מחר?" הכוונתי את שאלתי לג'ייק
"זין" הוא התעורר ממקומו במהירות
גיכחתי כשראיתי אותו פתאום נזכר במתכונת או בכלל שמע עליה פעם ראשונה
"יאללה חברים מי שרוצה הסעה זה רק עכשיו יש לי מתכונת על הראש"
ג'ייק היה היחיד מבנינו שכבר נגמר לו המלווה והוא יכול לנסוע לבד לכן, כולנו יודעים לנצל אותו מצויין
כולם קמו ולאחר שעזרו לי לנקות הם יצאו בזריזות אחרי ג'ייק
עליתי לחדר שלי וחיפשתי במהירות בגדים נורמלים
לבסוף לבשתי שורט בגיזרה גבוהה וגופיה מרופפת
אבל הפעם, הם לא היו קצרים כמו בגדי הבית שלי, אלא בצורה רגילה
התבשמתי לקחתי את הפלאפון וירדתי לקומה למטה
בתזמון מושלם נשמעה דפיקה בדלת בעפתי מבט במראה בכניסה, טו נו, זה מה שיש
הכול אצלי היה בגדר הנורמלי, עיניי חום בהיר דבש,שיער גם הוא חום נוטה לבהיר, בטן שטוחה, אבל לא מחוטשבת במיוחד, גוף נחמד, אבל לא פצצה, די ממוצע שפתיים די עבות
הדבר היחיד שאהבתי באמת בפניי היה החיוך שלי,ולא התפשרתי אפילו ברגע של היסוס, תמיד חייכתי
פתחתי את הדלת במהירות כזו שאילו הייתה איטית הייתי עלולה להתחרט על זה
"היי" הוא חייך חיוך קטן ועכשיו אני כבר מבינה
שאי אפשר כבר להתחרט
ואם אי אפשר להתחרט, לפחות שיהיה מעניין
--------
מצטערת מצטערת מצטערת שלקח חי היון זמן והפרק גם טיפה משעמם מבטיחה לכם שאני אעלה היום או מחר עוד פרק משוחסר וארוך מאודדד!!!
אוהבת המוןןןן💞
