יום ראשון לכיתה יא
חזרה לשגרה משעממת של לימודים.
קמתי כנגד רצוני והתארגנתי. ירדתי למטה לארוחת הבוקר
״היום הראשון שלך בכיתה יא מתתרגשת?״חייכה אליי אמא ״התבלבלת ביני לבין לירון, הוא זה שעולה לכיתה א״ אמרתי בסרקיזם
הכנסתי את האוכל לתיק, ודיברתי קצת לירון.
כמה שהוא מציק לפעמים, אני מודה שאני קצת מתרגשת בשבילו
״לירון, בוא תעלה איתי ועם אמבר נלווה אותך לכיתה״ לירון בהתלהבות לקח את התיק שלו, נתן נשיקה לאמא ורץ למכונית של אמבר
״הנה האחים הכי שווים בארץ!״חייכה אמבר
״הנה הילדה עם המכונית הכי שווה בעיר״
המכונית של אמבר היא מכונית גרוטאה, עד כדי כך, שפעם אחת שנסענו לים משהו במנוע לא עבד והיינו צריכים לגרור את המכונית בערך חצי דרך אז ככה שאני בהלם בכול פעם שהיא מצליחה לזוז
״שקט אל תעליבי את בטי״ אמבר ליטפה את שמשת המכונית.
כן, למכונית המגושמת של אמבר יש שם והוא בטי.
אמבר החנתה בחנייה מאולתרת בבית
הספר היסודי וירדנו עם לירון מהמכונית.
נכנסנו לכיתה של לירון וחיפשתי בעיניי את רוזי.
רוזי המהממת, הנכדה של השכנה שלנו ובמקרה החברה הכי טובה של לירון.
רוזי שלבשה חצאית ורודה עם פייטים, חולצה לבנה וקלעה שתי צמות, רצה אליי בחיבוק
״רוזי, תראי איזו יפה את!״ ירדתי אליה
״תודה״ היא חייכה בביישנות
״סבתא שלך כאן?״ שאלתי ״לא אבל ג׳ייס פה, שנייה אני אקרא לו״
״לא לא, זה בסדר בובי אני צריכה ללכת, ביי מהממת״ כן זה מה שחסר לי שאני אראה ג׳ייסון פרקר מחוץ לבית ספר.
״לירון תתנהג יפה, ותחכה לי מחוץ לשער מסיימת מוקדם אז אני אבוא לקחת אותך״
לקחתי את אמבר בהליכה מהירה לכיוון בטי.
״תשמעי, זה רק ג׳ייסון, לא ביג דיל״ אמבר אמרה בחשדנות
״אנחנו מאחרות ליום בראשון של הלימודים״ התעלמתי ממנה
״חננה״
הגענו לבית ספר צוחקת מהערה שאמבר העירה על
אחד מהילדים.
מבטי נתקל במבטו של ג׳ייסון ועינו נתקלו בשלי.
מה זה זה, איך הוא הגיע כול כך מהר לבית הספר? הוא הרגע היה עם רוזי
אמבר הכתה אותי עם מרפקה וחייכה אליי חיוך זדוני.
״כולה ג׳ייסון, לא ביג דיל״ חיקיתי את אמבר והוצאתי אליה לשון
״כלבה מגעילה״
אני פשוט מתעבת את גיי׳סון, הוא מעצבן גאוותן בעל ביטחון עצמי מופרז הסיבה היחידה שאני איכשהו מכבדת אותו זה שהוא מת על רוזי.
נכנסנו לשיעור,המחנכת שלנו גם השנה דיברה על הבגרויות וכמה שזה קשה אבל חייבים לעשות מאמץ כמו כול שנה ורק חיכיתי לצלצול הגואל שיגאל אותנו מהחפירות האלו.
אחרי השעה הנוראית הזאת הגיעה סוף סוף ההפסקה ואמבר לא בזבזה שנייה ומשכה אותי במהירות לא נורמלית למקום הרגיל שלנו
״בואו מהר לשולחן לפני שיודניקים טמבלים יתפסו לנו אותו״ אמבר זירזה את אריאל שהוציאה אוכל מהתיק
בדרך לשם ראינו פגשנו את זאק וג׳ייק וגם אותם אמבר גררה מהר לפני שיתפסו לנו את המקום שלנו.
המקום שלנו לא היה גדול זה בסך הכול שני שולחנות פיקניק שבאים עם קרש משני צדדיו שנקראים ספסלים וזאק קירב את שני השולחנות ביחד
״זה רק אני או שיש שם יותר ילדים מהרגיל״ אריאל הצביעה למעבר שליד הספסלים שלנו
״לא שמעת? התקינו מצלמות במחששה הישנה והעבירו אותה קרוב לשולחן״הפצירה אמבר
אני לא יודעת איך זה אצלכם, אצלנו המחששה פשוט נוראית, עזבו את העשן הלא נורמלי שתמיד יש שם גם כשהיא ריקה, הילדים שם פשוט מפחידים ברמות.
זה נשמע כמו עוד סטראוטיפ על אנשים שמעשנים אבל במקרה שלנו זה נכון.
סוף היום הגיע וכולם ברחו מהשער כאילו הייתה שריפה ואני מפלסת את דרכי לצאת לכיוון השער הולכת מהר לכיוון בית הספר היסודי של לירון שהפרניס (יעני prince=נסיך) הזה לא יחכה לי, חלילה.
כול כך הרבה ילדים כאילו זה מינימום תור לקרטיבים באמצע הקיץ.
נפרדתי לשלום מכולם וחיכיתי בשער שיגיע תורי לצאת
שיטט
דניאל וכול החברים שלו עומדים בשער
רק שלא יראה אותי רק שלא יראה אותי
אני ודניאל היינו החברים הכי טובים , עשינו הכול ביחד, והוא אפילו עזר לי להתגבר על אדם אבל אז הוא התחיל להתרחק, לעשן, להתקרב לאנשים שונים ממה שהכרנו עד אז.
הלכתי בשקט והתפללתי שהוא והחברים שלו לא ישימו לב
״היי חננה״ אחד החברים שלו אמר
״היי טמבל״ החזרתי לו ״בואי נרגע לפני שאני אקום עלייך״ אמר אחד מהם גלגלתי את עיניי והתקדמתי קצת
״הופה הופה לאין את הולכת? לא זכור לי שהרשתי לך ללכת״ הילד התקדם אליי עד שהיה כול כך קרוב
״נו אל תהיה דפוק כריס״ דניאל אמר לוקח את הכתף שלו אחורה
״עזוב אותי, אני רוצה ללמד אותה איך מתנהגים אליי״
הוא הרים יד אליי הייתי בטוחה לכאפה, או מכה יבשה אז עצמי קצת את עיניי כדי להתכונן לכאב אבל אז מישהו משך אותי משם.
״אני אמשיך מכאן, כריס עוף מפה״
״ג׳ייסון?״ הופתעתי לראות את ג׳ייסון מושך אותי מהדפוק הזה וקירב אותי לחיקו
״מה אתה עושה פה ג׳ייסון?״ הילד העונה, כנראה, לשם כריס היה מופתע גם הוא ושאל אותו
״ אני צריך לשאול אותך מה אתה עושה פה, עומד להרביץ לבייביסיטר של אחותי שהיא כול כך כך אוהבת, ומיותר להגיד שאם אחותי תתבאס כי קרה לבייביסיטר שלה משהו, אתה תתבאס שנולדת״
״מה, אחי מצטער, אני לא ידעתי... אתם ביחד או משהו?״ הוא שואל אותו בלחש שאף אחד לא ישמע
״בנתיים לא״ ג׳ייסון חייל וקרץ אליי
דניאל הביט בי כול כך חזק
רציתי לצעוק לו שיפסיק להסתכל עליי, זה לא עניינו ולא אמור להיות אכפת לו
כמו שלא היה אכפת לו שהפסקנו לדבר
--פלאשבק--
אני ודניאל התיישבנו במקום רנדומלי ובבטנו מסביב. נשענתי את ראשי על כתפי ואמרתי ״ואוו, אני עייפה, קיבלנו את המורה להיסטוריה הכי מרדים בתלודות
העולם״
״בסך הכול, את משלימה שעות שינה מה רע?״ דניאל צחק
היה שקט נעים כזה, אבל לא עם מתח, אנחנו לא זוג, נשבעת!
ג׳ייסון בדיוק עבר לידנו ואני הביט בו במבט נתעב
״רואה את הטמבל הזה?״ דניאל שאל ״אח של רוזי?״ מה איתו?״ ״אל תתקרבי אליו, הוא מניאק רצח״
״אל תגזים, אני מכירה את אחותו והיא מתוקה כול כךךך אתה לא תאמין״
״פשוט, תבטיחי לי שלא תדברי אילו אף פעם?״ דניאל נמנע מלדבר ולשתף רציתי לשאול אותו למה
אבל רק נשפתי בחוסר חשק לריבים מיותרים
״מבטיחה״
--סוף פלאשבק--
אני ג׳ייסון התרחקנו משם בשקט
״רואה? אני לא כזה נורא שאת חושבת״ ג׳ייסון צחק והעיף מרפק אליי
״אתה עדיין בלתי נסבל״ גלגלתי עיניים
״לא להרבה זמן״ ג׳ייסון חייך והתקדם אל המכונית שלו
״בת כמה את? עברת את גיל 9?״ ג׳ייסון שואל
״לא רואים עליי?״ שאלתי בסרקיזם ״מעולה אז אני מאשר לך לשבת מקדימה״ ״מי אמר שאני באה איתך?״ מחיתי בקול ״אני״
״נו קדימה, אנה, הרי בסופו של דבר אני ארים אותך כנגד רצונך ואסע אז מה זה משנה״
חשבתי לרגע
אולי ההערות של דניאל צודקות, אולי באמת צריך להתרחק מגייסון?
-----------
פרק ראשון והווו
מקווה שאהבתם ❤️
ומצטערת שזה לא כולכך מעניין זאת רק ההתחלה אז בבקשה תהיו סבלנים....
