החיילת האהובה עליו

חלק 15

·               . מה אם בעצם... מיזורי ומישל.. היו.. אליזבת החליטה שהיא לא רוצה לחשוב על זה. היא לא רצתה אפילו שהמחשבה האיומה הזו תוכל להתפרש כאמיתית. הבוקר הגיע, כל בנות החדר נכנסו אל המקלחת ומשם ישר אל ארון הבגדים כדי למצוא עצמן באותו בגד רעוע שלבו אתמול. כולן יצאו מהחדר, מביטות על השעון. "אליזבת, את באה? אני צריכה לנעול.." אמרה מיזורי בקולה העדין והנשי. "השאירי את המפתחות כאן מיזורי, אני אנעל." מיזורי הניחה את המפתחות על השידה הלבנה והשחוקה שלה, "אני לא יכולה לעשות את זה." היא אמרה לעצמה. תהיות עברו בראשה. לבסוף, היא החליטה לעשות את הדבר הכי לא אופייני לה ופתחה את המגירה, מחפשת כל רמז אפשרי לתעלומה שלוקחת מקום כה גדול ממחשבותיה. לאחר חיטוטים רבים שהרגישו שלא נגמרים עקב מקום האחסון הרב נמצא במגירתה של מיזורי, אליזבת כבר עמדה לוותר. עד שלרגע היא ראתה במגירה ניצוץ של תקווה, בין כל הקרמים, האודמים הבוהקים וחליטות התה היא מצאה מכתב מאובק. היא התיישבה על הרצפה והחלה לקרוא.

"האור בחיי, אש האריות שלי, החטא שלי. מיזורי. אינני יכול להסביר בדיו ועט כמה חום גופך חסר לי. כמה כל יום במלחמה אני חושב על איך להבריח אותך למקום בטו ללא מלחמות, מקום בו נוכל לגדל את פרי אהבתנו והוא יוכל לגדול, אוכל לספק לך את כל מה שתרצי ואוכל לגרום לך להיות האישה המאושרת ביותר. אני רק רוצה שהמלחמה תגמר, שליבנו יתאחדו שוב. את זוכרת איך בחורף, בחופשת חג המולד, עוד כשהכל היה שקט, הייתי מעביר את הידיים שלי על גופך כדי לחמם אותך? אני מתגעגע ללהרגיש את הגוף שלך, בעיקר כשהוא על שלי, אני כל-כך רוצה לגעת בך שוב, שתוכלי ללחוש את השם שלי בשקט כדי שאף אחד לא ידע. שלך, המאהב הסודי שלך. "