החיילת האהובה עליו

חלק 16

למדוק, אין צורך שתכנס כרגע. השעה מאוחרת.״ אמר מישל, מסמן לאליזבת להתחבא.
״המפקד אני חושש שאין לזה דחייה...״ הוא התעקש וניסה לפתוח את הדלת שוב, הפעם ביותר אגרסיביות וכוח.
״חייל אני מבקש שתשאר בחוץ ותבוא לדון עמי מחר. כל עוד לא מדובר בסכנת בטחון אין סיבה לדפוק לי בדלת בשעות כאלה.״ מישל הרים את קולו, מסתכל על אליזבת מתחבאת
מתחת לשולחן.
״לילה טוב המפקד.״ למדוק הסתובב והלך לחדרים, אך זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שלמדוק ראה שתריסי החדר סגורים לגמרי. ״מה הוא מסתיר שם?״ המחשבות עברו בראשו כל הדרך אל מעונו, בדרך עוצר לידו נריאו. נריאו היה נראה מאוד לחוץ, מאוד נסער. ״אתה בסדר?״ למדוק הניח את ידו על החזה של נריאו, מרגיש את פעימות הלב שלו. ״לקחת את הכדורים שלך היום?״ הוא שאל בדאגה.
הסומק העדין שהיה על לחיו של נריאו באותן דקות נבע מבושה ומבוכה. ״כן.. אני פשוט בטוח שהכל יהיה בסדר. המלחמה בעוד כיומיים, אני מפחד שיקרה משהו..״ הוא כחכח בגרונו ושם את ידיו בכיסים. נריאו הוריד בעדינות את ידו של למדוק מחזהו במבוכה. הם נכנסו ביחד לחדריהם שהיה מאוד מעופש, מלא בעובש ורטיבות על התקרה.
בפינת החדר היה מונח שולחן עם משחק שח מט קטן ושחוק. ״תתיישב, נריאו.״ אמר למדוק והוריד את חולצתו, נשאר עם גופיה. ״אתה יודע שאני יותר טוב ממך בשחמט, חבל שתנסה.״ נריאו צחקק וחייך חיוך רחב.
״נכון, אני גם מאמין בסטטיסטיקה.״ טפטופי גשם החלו בחוץ, מוסיפים לאווירה הקרירה השררה בחדר. ״הסיכויים שאתה תפסיק במשחק שחמט נגדי הם אותם הסיכויים שיקרה לך משהו. אז קדימה, תשחק.״ שני הבנים צחקקו והחלו לסדר את הלוח. המשחק החל כרגיל ולאחר מכן נריאו שלף את מהלכיו שלמד ברחובות העיר כששחק לנגד אמני רחוב כאלה ואחרים. ״שח.״ אמר נריאו, מותח את אצבעותיו קדימה. למדוק הסתכל על לוח המשחקים בדאגה. ״שח מט ..״ קולו של למדוק היה צרוד.
דממה שררה בחדר. ״זו הפעם הראשונה שאני מביס אותו..״ אמר למדוק ודאגה התמלאה בעיניו.
שניהם הסתכלו אחד על השני בבלבול. ״זה לא אומר כלום .״ הוא ניסה להרגיע את נריאו. הם שיחקו שוב וכל פעם התוצאה הייתה אותו דבר. למדוק ניצח. ״אנחנו צריכים לישון, זה חסר תכלית.״ אמר נריאו והיה ניתן לראות את הביאוס בעיניו. מחשבות הטרידו את למדוק עד שהוא הצליח להירדם סוף סוף.
הם הלכו לישון, באותו זמן במעונותיה של אליזבת אף אחד לא יודע לאן היא נעלמה. ״היא כנראה באימונים.״ אמרה הקשישה. ״לא, היא בטח עם עוד איזה מישהו חדש..״ צחקקה מיזורי ושאר בנות החדר צחקו איתה.
מה שהם לא ידעו שאליזבת בסהכ באותו רגעים בחדר ישנה ברכות על חזהו של מישל. הוא לא הפסיק לבהות בה וללטף את שיערה הנעים והשחור, מעביר את ידו על תלתליה ומנשק את ראשה אחת לכמה דקות. הוא לא רצה שהיא תלך אפילו לא לרגע . ״תתעוררי כבר טיפשה.״ הוא אמר בשקט, והפעם היא באמת התעוררה. ״נרדמתי?״ היא שאלה ושפשפה את עייניה. ״כן.. קצת..״ הןא אמר וחייך אליה. היא לא הייתה רגילה לראות את החיוך היפה שהיה עליו, את הסומק על לחייו הלבנות והחיוורות. הוא הוריד את ידו קצת למורד גבה. ״את לא חוששת לגבי המלחמה?״ הוא שאל ברכות, מנסה לא להיות רועש מידי לנסיכה הקטנה ששוכבת עליו כרגע. ״קצת..״ היא אמרה והחזיקה בעורפו קלות כדי שלא תיפול מכיסאו. הוא תפס אותה בלחייה. ״כל עוד אני נמצא כן אני מוכן להבטיח לך שלא יקרה לך כלום. כל החיילים שלי יחזרו בריאים ושלמים..״ הוא חיבק אותה חזק יותר, נושק לראשה. ״ממתי נהיית כזה מתוק?״ היא אמרה בלחש. ״את מרככת אותי, אני לא יכול לכעוס כשאני בוהה בעיינים היפות שלך..״ ליבה החסר פעימה כשהיא שמעה את קולו האהוב, היא יכלה להרגיש את עצמה מתאהבת לאט לאט באותו בחור. ״אני מוחמאת, תפסיק. הלחיים שלי יאדימו, אני אראה כעגבניה בשלה!״ היא צחקקה והוא צבט את לחייה. הגשם המטפטף בחוץ והמוזיקה העדינה הנוגנה ברקע רק גרמה לסצנה הזו להיראות כאילו נלקחה מהסרטים הרומנטיים ביותר. הם היו נמצאים באחד מהאיזורים המסוכנים ביותר בעולם באותן שנים, בתקופה שהזנות הסמים חגגו ברחובות העיר כששקעה השמש, בתקופה שמלחמות אזרחים החלו עם עליית השחר וציוץ הציפורים, הם מצאו אחד אל השניה מקום בליבם, כנגד כל המוסכמות והחוקים, בין אם הם מוסריים ובין אם הם חקוקים בתקנון הצבאי.
״מה השעה? הבנות בחדר בוודאי מדברות על למה לא הגעתי.״ היא תפסה בידו והסתכלה על השעון. ״חדך אליזבת, נאמר להם שהיית באימוני לילה. אל תדאגי לגבי זה.״ הוא אמר בסמכות, גורם לה להאמין שהכל בסדר. ״את יודעת שאני מכבד אותך, נכון?״ הוא ליטף את שיערה, מתקרב לצווארה קלות. ״כן, למה?״ היא שאלה בחיוך, מלטפת את ידו. הוא חייך חיוך ערמומי, אחז בצווארה ולחש באוזנה, בקול שמסוגל להטריף כל בחורה. ״כי כשאחדור לתוכך כאן על השולחן, אני אתייחס אלייך בחוסר כבוד מוחלט.״ היא התחילה להתנשף קלות, מחזיקה בעורפו קצת יותר ומקרבת אותו. ״מה תעשה.. המפקד?״ היא שאלה בסקרנות. הוא העמיק את האחזקה שלו בצווארה, מחזיק במותנייה בידו השניה. ״אני אגרום לך לצרוח את השם שלי. מה שחווית מקודם זה רק רבע ממה שאני עומד לעשות לך.״ הוא נישק את צווארה, מניח את השפתיים שלו יותר עמוק אל תוך הצוואר שלה, משאיר לה נשיכת אהבה קטנה. ״בבקשה.. המפקד..״ היא אמרה בקול מתחנן כשהוא ממשיך לנשוך את הצוואר שלה ולהתנשף נשימות עמוקות אל תוך אוזנה. ״את עוד לא מוכנה לזה..״ הוא חייך. ״אבל אני מוכן לתת לך טעימה קטנה. פצפונת.״ הוא העמיק את קולו. ״רק לתת לך משהו לחשוב עליו לפני שאת הולכת לישון.״ היא גלגלה את עיניה לאחור ונשכה את השפה התחתונה שלה כשהוא ממשיך לטייל על הצוואר שלה, מגיע כמעט לאיזור המחשוף שלה. ״בבקשה.. בבקשה.. אני מתחננת מישל..״ היא גנחה באוזנו. ״אני אהיה טיפה עדין איתך הפעם. אל תתרגלי לזה. תקשיבי לכל מה שאני אומר או שאני אעניש אותך, ותאמיני לי שהעונשים שאני נותן כואבים. ״ הוא פשט ממנה את חולצתה, מתרשם מגופה היפה ומלטף את יריכייה החשופות.
״תורידי את המכנסיים שלי, עכשיו.״ הוא ציווה אליה, היא מיד ירדה מהכיסא והורידה בעדינות עם ידיה הקרות את מכנסיו, מתפעלת מאיברו העצום שקשה וזקור בתוך הבוקסרים הלבנים שלו. ״וואו..״ היא אמרה מתפעלת כשהיא מסתכלת על כל הפרטים. היא לקחה את קצות אצבעותיה והתכוונה להוריד את הבוקסרים שלו, משתוקקת לגעת בו. ״לא.״ הוא אמר.
״את לא שמעת אותי? את לא מוכנה לזה. אני אמרתי שאת לא מוכנה לזה, אז את לא מוכנה לזה.״ הוא אמר בכעס. ״זה ברור לך?״ הוא שילב את אצבעותיו. ״כן.. אני מתנצלת..״ היא חייכה. הוא תפס אותה ממותנייה והושיב אותה על הבוקסרים שלו. היא אחזה בעורפו, מתחילה להזיז את אגנה עליו, הרטיבות שלה הופכת את הבוקסרים שלו לשקופים לגמרי.
״תמשיכי לזוז ככה.״ הוא אמר ונשען לאחור קלות, מתנשף ואוחז באגנה, מזיז אותו מהר יותר עליו. ״מישל אני רוצה שתהיה בתוכי.. בבקשה...״ היא התחננה, גונחת באוזניו וזזה עליו. ״עוד מילה אחת אני אשכיב אותך על הרצפה ואגרום שהדבר היחיד שיצא מהפה שלך זה שתתחנני שאני אוציא את הראש שלי מבין הרגליים שלך.״
הוא דפק לה סטירה בתחת היפה שלה , גורם לה לזוז מהר יותר. הוא נישק את החזה שלה והשאיר עליו כמה נשיכות אהבה קטנות, ולאט לאט התקרב לפטמות שלה, מזיז את קצה הלשון שלו עליהן וגורם לעיניה להתגלגל לאחור.

״תמשיך.. אני צריכה את זה ..״ היא אמרה באנחה. ״את לא צריכה את זה, את צריכה אותי. תגידי את זה.״ הוא ציווה עליה, מתאנח בקולו העמוק. ״אני צריכה אותך..״ היא אמרה סוגרת את יריכייה ועוטפת אותן סביב האיבר העצום שלו, מתחכחת עוד יותר צמוד.

״אלוהים אדירים..״ היא לא הפסיקה להתנשף, כל גופה רעד ורטט עליו. ״אל תתפללי לאלוהים. הגן עדן היחידי שאת הולכת לקבל כרגע זה ממני.״ הוא חייך והרים אותה מצווארה, הןא לקח את ידו הענקית וכיסה את פיה. ״את הולכת לגנוח כלכך חזק, עדיף שאף אחד לא ישמע את מה שאני מתכוון לעשות לך.״

הוא לקח את אצבעותיו ושפשף אותן באגרסיביות עליה תוך כדי שהיא רוכבת על הבוקסרים שלו, לוקח את ידה ומכניס אותה לתוך הבןקסר שלו. ״את כלכך רוצה אותו בתוכך, אה?״ הוא אמר והיא הנהנה בחיוב, ממשיכה לגנוח בתוך ידו. היא שיחקה בו כלכך טוב, המגע של הידיים הרכות שלה עליו הרגיש כאילו צמר גפן נוגע בו ועוטף אותו. הוא לא יכל לדמיין כמה טוב להיות בתוכה ירגיש. ״תשפריצי על הזין שלי, אליזבת שלי.״

הוא ציווה עליה והיא כך עשתה, הוא גמר בתוך ידיה באותה שניה שהןא ראה כמה יפות פניה כשהיא מסופקת.
״אני מקווה שזאת הייתה טעימה מספיק טובה בשבילך.״ הוא אמר, מתנשף.

-
פרק הבא זה המלחמה, זה יהיה פרק באורך 2 פרקים שלמים
מקווה שנהנתן