חלק 37

329 13 6
                                    


נ.מ רועי

כולנו כאן רוז ,לורן נועה, נהוראי, תומר התאומים ,וגם המשפחה של אמור באה כולל רומי 




אבא שלי התקשר אלי ועניתי לשיחה  

הלו - אילן

מה אבא -רועי

אתה יודע בן החיים קצרים מאוד -אילן

למה אתה מתכוון? -רועי

אני ואמא שלך הבאנו אותך שהיינו בני 20, עכשיו תראה אותך אתה בן מה 24 ועדיין לא נשוי -אילן

אבא אתה יודע שיש לי את אמור -רועי

אני יודע, אני יודע אבל אתה צריך לדאוג ליורש. אחרת אני לא יודע יקרה לחברה הקטנה שלך -אילן

שלא תעז לדבר על אמור, שהיא תהיה מוכנה אז נתחתן ורק אז נביא  לך יורש, עכשיו תסלח לי   אני  אני צריך ללכת -רועי

ניתקתי לו 

אני לא מאמין עליו, כמה עשיתי לו את השיחה הזאת והוא לא מבין עם זה היה תלוי בי אני הייתי כבר נשוי אליה היא הכל בשבילי, ואני לא רוצה אפילו לחשוב על עצמי עם מישהי שהיא לא אמור היא הפכה להיות חלק כל כך חשוב שחיים שלי היא שינתה אותי לטובה ועל כך אני מודה ויודע לה כל חיי 



נכנסנו לחדר של אמור, ולא היה שם אף אחד אני בודק גם בשירותים של החדר ולא אין אף אחד "איפה היא?"    נהוראי שאל ותום ענה לו "אולי היא הלכה לאכול" ואמרתי "אני יבדוק תישארו אתם כאן" אמרתי להם ואז רוז קמה מהכיסה שישבה עליו  "אני באה איתך" היא קבעה וכבר יצאה מהדלת סגרתי את הדלת וירדנו במעלית לקומה מספר 1 כי שם היה החדר אוכל והמזכירות 

לא מצאנו אותה בשום מקום ואז רוז אמרה "איזה טיפשים אנחנו" ושמה את ידה על ראשה "מה?" שאלתי אותה והיא אמרה "בוא!"  ובאמת הלכתי אחריה 






סליחה את יודעת איפה אמור לוי נמצאת?" רוז שאלה איזה אישה שהייתה מזכירה    "כן היא בדיוק הייתה כאן לפני כמה רגעים"  היא ענתה לה ואז החזירה את המבט שלה למחשב והיה כמה דקות של שקט ואז שאלתי בעצבים "נוו איפה היא!"   "אדוני לא צריך לצעוק"  היא אמרה בקול חושש ואז הוסיפה "שלחתי אותה עם סופיה לחדר שלה בחזרה"  "בואי הולכים!"  אמרתי לרוז ומשכתי בידה ושנינו בדרך למעלית 





only youWhere stories live. Discover now