**סיפור לא גמור**
"שיט זה הבן של דס סטיילס אני חושב שקוראים לו הארולד"
הארי סטיילס הוא נער בן 19,הוא גר בעירה קטנה בבריטניה. הוא הבן של ראש העירה וכולם מכירים אותו.
לואי טומלינסון הוא נער בן 17, הוא גר בעירה קטנה בבריטניה עם משפחתו וחבריו הטובים ליא...
אני יושב במרכז העירה עם זאין וליאם הם לא מפסיקים להתנשק על הספסל ואני מרגיש כמו גלגל שלישי "תפסיקו כבר להימרח אחד על השני כל היום" אמרתי לשני החרמנים האלה. זאין הפסיק את הנשיקה שלהם ופלט "מה, אתה מקנא כי עוד לא הייתה לך נשיקה ראשונה?!" "נראה לך שאני רוצה להימרח ככה על מישהו, זה ממש מגעיל" זאין וליאם הם החברים הכי טובים שלי מאז שאני זוכר את עצמי, והם זוג כבר שנתיים "וואו לואי אתה כזה סאחי שזה חמוד" ליאם אמר וציחקק "אני ממש לא סאחי! ולחבר שלך תקרא חמוד" "אני עושה כל הזמן" ליאם אמר ונתן לו נשיקה יבשה על שפתיו. "אתה ממש סאחי לו, אל תתכחש" זאין אמר "יודע מה אני אפילו אוכיח לכם שאני לא סאחי." הכרזתי "אוקיי, איך תעשה את זה?" שאל ליאם בזלזול "רואה את האיש הזה שם אני אגנוב לו את הארנק" אמרתי בגאווה. זאין גיחך "אין סיכוי בחיים שתעשה את זה" זאין אמר בקול מתנשא "רגע לואי לא זה..." "שתוק ליאם תן לו לנסות" "אבל זאין זה..." וזאין השתיק אותו שוב. התחלתי להתקדם לכוון האיש עם המעיל החום. נתקלתי בו בכוונה ותוך כדי הכנסתי את ידי לכיסו כדי להוציא את הארנק. כמובן שהצלחתי. "היי! מה אתה עושה?!" אמר האיש . שיט זה הבן של דס סטיילס אני חושב שקוראים לו הארולד.
"סליחה לא התכוונתי, לא שמתי לב לאן אני הולך" שערו ארוך ומתולתל, הוא לובש מעיל חום גדול, יש לו כמה טבעות, אחת מהן בצבע כסף עם אבן אדומה וחרוט עלייה האות אס "זה בסדר, יום טוב" הוא חייך וחשף שתי גומות מושלמות והלך. הרגשתי את הלחיים שלי מאדימות. חזרתי לליאם וזאין שחזרו להתנשק התיישבתי ביניהם כך שהם היו חייבים לפרק את הנשיקה והראיתי להם את הארנק בהתרגשות. "תראו מה יש לי" אמרתי. ליאם הסתכל אלי בשוק ואמר "לו יש לך מושג מי זה היה?!? זה פאקינג הארי סטיילס הבן של ראש העירה" "כן שמתי לב לזה ליאם. תנשום" התגריתי בו וזאין צחק בצד, אמרתי "מי הסאחי עכשיו אה ליאם?" "שתוק לואי"
נ.מ הארי
יצאתי לקנות פיצה כי רציתי לתת לנייל ואליזבת קצת זמן לבד, שני אלה חייבים להבין שהם צריכים להיות ביחד, כבר שנה ששניהם חופרים לי כמה הם מאוהבים אבל אין להם אומץ לומר את זה אחד לשני. הלכתי ברחוב ואיזה ילד עם עיניים כחולות נתקע בי , אני חושב שהוא עשה את זה כי הוא זיהה אותי או משהו.
נכנסתי לפצרייה וטיילור חייכה אליי חיוך מבויש ואמרה "היי הארי צהריים טובים, מה שלומך?" היא אמרה ולחייה האדימו "אני בסדר טיילור, מה שלומך?" היא לבשה סקיני ג'ינס וחולצה עם לוגו של הפיצרייה (רוב הבנות בעירה שלנו לובשות בגדים פשוטים, למעט בנות המעמד הגבוה) השיער שלה בלונדיני וגולש. טיילור תמיד הייתה ממש יפיפייה. "בסדר הארי תודה, מה תרצה להזמין היום?" "שני מגשים, במגש אחד את הקבוע של נייל, ובשני גבינה בולגרית" אמרתי לה, היא ציחקקה ואמרה "זה 20 דולר" בדקתי בכיסים וחיפשתי את הארנק שלי אבל לא מצאתי, חיפשתי מסביב לראות אולי הוא נפל לי על הרצפה אבל לא מצאתי בשום מקום. "טיילור יש סיכוי שראית את הארנק שלי אני לא מוצא אותו?" שאלתי בתסכול "לא אני מצטערת הארי" ואז נפל לי האסימון "פאקינג ילד מזדיין גנב לי את הארנק" טיילור נרתעה מהמילים הבוטות שנפלטו לי "מצטער טיילור אני חייב ללכת, להתראות" רצתי החוצה בלי לחכות לתגובה שלה. חיפשתי את הילד המזדיין עם העיניים הכחולות שגנב לי את הארנק אבל האנשים היחידים שראיתי היו זוג נערים שמתנשקים על הספסל. הלכתי לכיוון האחוזה שבא אני גר אם אבא שלי.
כשנכנסתי נייל רץ אליי וצעק "הארולד! איפה הפיצה שהבטחת לי?!?" נייל החבר הכי טוב שלי מאז שאבא שלי התחיל לצאת עם אמא שלו "איזה ילד מזדיין גנב לי את ארנק" ובאותה שנייה שאמרתי את זה נייל התחיל להתבכיין "מה!!! אבל הפיצה שלי!" "אני יודע ניילר, אני יודע" ניחמתי אותו למרות שזה נראה לי מגוחך, זו רק פיצה איזה בכיין. הרמתי את ראשי וראיתי את אליזבת יורדת במדרגות לכיוונינו, אליזבת היא החברה כי טובה שלנו, רק היא נייל וג'מה יודעים שאני נמשך לגברים. היא תמיד לבשה שמלות אני לא חושב שאי פעם בחיי ראיתי אותה לובשת משהו אחר. היא לבשה שמלה רחבה בצבע ירוק עם מחוך תחרה. אליזבת הנערה הכי יפה בעירה, כל הבנים מחזרים אחריה, אני לא יודע למה נייל עוד לא הזמין אותה לדייט, שערה בצבע חום שוקולד והעיניים שלה בצבע ירוק כמו השמלה שאותה היא לובשת, היא עונדת תליון שעובר בירושה במשפחתה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
(השמלה של אליזבת)
"בנים מה כל הצעקות? מה קרה ? הארי מה עשית לנייל? רגע איפה הפיצה?" "וואו אליזבת רגע אני לא יכול לענות לך על הכול" אמרתי לה, כבר התבלבלתי מכל השאלות. אני שם לב לנייל שפשוט מהופנט מהמראה של אליזבת. "איזה ילד מזדיין גנב לי את הארנק בדרך לפיצרייה אז לא יכולתי לקנות פיצה ונייל ככה בגלל שלא הבאתי פיצה" "אוי, ולא מצאת את הילד אחר כך? נייל תפסיק להתבכיין אני אכין פסטה" אליזבת אמרה, באותה שנייה נייל קם מהרצפה כאילו לא קרא כלום נישק את את אליזבת בלחי והלך לסלון "לא מצאתי אותו, אבל אל תדאגי אני לא מתכוון לוותר על הארנק הזה."
