נ.מ הארי
חזרנו הביתה והייתי עצבני רצח. עליתי לחדר שלי בשקט כדי שאבא שלי לא ישמע אותי, הוא לא יודע שיצאתי למסיבה, אבא שלי חושב שבני המעמדות לא צריכים להתערבב הוא תמיד מזכיר לי שלהסתובב עם "פשוטי העם" (כמו שהוא קורא להם) זה מתחת לכבוד של משפחת סטיילס. אני חושב שהוא התחתן אם אמא של נייל רק כדי לשמור על המעמד והכבוד שלו, אמא של נייל ואבא שלי נשואים מאז שאני ונייל היינו בני שבע.
יצאתי לאורוות כדי לחפש את בראין, בראין עובד באורוות שלנו כבר שלוש שנים, "בראין" קראתי בקול "היי הארי מה נשמע?" הוא שאל בחיוך "הכול הולך להיות כל כך הרבה יותר טוב אחרי זה" הוא היה באחד מתאי הסוסים הריקים הצמדתי אותו לקיר והתחלתי לנשק אותו באגרסיביות, נישקתי במורד צווארו עד שהגעתי לנקודה מתחת לתנוך אוזנו ומצצתי, גניחה נפלטה מבין שפתייו וראשו נשמט לאחור, ניתקתי את שפתי מצווארו וחזרתי לנשק את שפתייו החדרתי את לשוני לפיו וחקרתי אותו, הלשונות שלנו נפגשו, המשכתי לנשק אותו והוא התחיל לשחק עם קצוות חולצתי. כבר שנתיים שאני ובראין בסטוץ מתמשך, אני יודע שיש לו קראש אלי, אבל אני לא מחפש זוגיות, הוא סתם זיון קל אז אני מנצל אותו בדיוק כמו שהוא מנצל אותי, הורדתי את חולצתי למרות שבכלל לא נדלקתי כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה הילד עם העיניים הכחולות והשפתיים התפוחות, עצרתי את בראין שהתחיל להוריד את חולצתו, הרמתי את חולצתי מהרצפה ויצאתי מהאורוות.
"הארי עצור, מה קרה? למה אתה הולך?" התעלמתי והמשכתי ללכת לכיוון האחוזה, לבשתי את חולצתי. שמעתי אותו מתחיל לרוץ לכיווני "הארי תעצור, מה יש לך?" המשכתי להתעלם. הוא תפס בחולצתי ואמר "הארי תעצור! אני מדבר אליך" עצרתי "מה אתה רוצה, תעזוב אותי בשקט" זרקתי לעברו וגלגלתי את עיניי. "מה קרה? זה משהו שעשיתי? אני ממש מצטער, נו הארי תסתכל עלי, הארי" הוא אמר בקול מתחנן ולחוץ. "וואי בראין תעזוב אותי כבר, אני לא חייב לך דין וחשבון. תחזור לעבודה שלך" אמרתי בתקיפות. הוא הסתכל עלי במבט נפגע וחזר לאורווה, גלגלתי את עיניי והמשכתי בדרכי לאחוזה, לא אכפת לי שהוא נפגע, הוא תמיד יחזור אלי על ארבע (ה.כ. תרתי משמע😏)
נכנסתי לאחוזה עליתי לחדרי, ונזרקתי על המיטה. אחרי כמה דקות שבהן רק בהיתי בתקרה וחשבתי על הילד המזדיין עם העיניים הכחולות שממשיך להתגנב למחשבות שלי כל הזמן. נייל נכנס לחדר באדישות והתיישב לידי במיטה "אתה יודע משהו" הוא אמר "מה?" שאלתי בסקרנות "ללכת לבראין כל פעם שאתה כועס או מתוסכל זה לא דרך להעביר את התחושות הרעות" הוא אמר והופתעתי "מה איך אתה יודע לעזאזל?" "היה קשה לא לשמוע אתכם מתווכחים הלילה" גיחכתי "תגיד תודה שלא שמעת את הדברים האחרים" התחכמתי ונייל צחקק.
"טוב עכשיו בוא נדבר על משהו חשוב, אליזבת" יכולתי לראות את הניצוץ בעיניו שהוא מדבר אליה "עם השמלה האדומה שנראה כאילו נועדה בדיוק בשביל גופה והדרך המדהימה שבה שפתייה זזות כשהיא מדברת, כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע זה לנשק אותה" הוא אמר בחלומיות "אז למה לעזאזל לא עשית את זה?!" "נראה לך?! אני בכלל לא ברמה שלה, כל הבנים בעירה רוצים אותה, למה שהיא תבחר בי? היא רואה בי רק כחבר טוב" "נייל אתה מדבר שטויות, ברור שהיא רוצה אותך אתה חכם ומצחיק ואתה שווה יותר מכל הבנים בעירה הזאת ביחד ואת זה אני אומר לך בתוך חברך הגיי" אמרתי לו בגיחוך "אתה חושב?" "ברור שכן, היא לגמרי רוצה אותך" הוא חייך אליי וחיבקתי אותו "תבטיח לי שאתה תזמין אותה לדייט" "ברור....... כשאני אמצא את האומץ" "נו, בחייך מה הבעיה לעשות את זה" "למה, מתי בפעם האחרונה עשית את זה שאתה כל כך בטוח בעצמך?" נייל אמר לי בזלזול "אחד אפס לך" אמרתי וצחקנו.
"אז מה אתה עשית במסיבה?" "הסתובבתי בבית ואיזה אידיוט שפך עלי את המשקה שלו, זה מזכיר לי שאני צריך ללכת להתקלח" "כן, אתה מסריח יותר מהסוסים" הוא צחק "שתוק ניילר" הוא קם מהמיטה שלי להתחיל ללכת לחדרו, ואז הסתובב ואמר "אה, ואל תשכח שמחר נפגשים עם שלושת הבנים מהמסיבה" "לא נייל אני ממש אין לי כוח יש לי מה לעשות ו..." "תפסיק להמציא תירוצים אתה בא, אני ראיתי איך הסתכלת על הילד המזדיין שלך, ואל תנסה להכחיש" הוא קטע אותי וצחק "לילה טוב נייל" אמרתי "לילה טוב הארי" והוא יצא מחדרי וחיוך מגוחך השתלט על שפתי.
YOU ARE READING
האהבה האסורה שלי
Fanfiction**סיפור לא גמור** "שיט זה הבן של דס סטיילס אני חושב שקוראים לו הארולד" הארי סטיילס הוא נער בן 19,הוא גר בעירה קטנה בבריטניה. הוא הבן של ראש העירה וכולם מכירים אותו. לואי טומלינסון הוא נער בן 17, הוא גר בעירה קטנה בבריטניה עם משפחתו וחבריו הטובים ליא...
