נ.מ הארי
התעוררתי בעשר אחרי שישנתי רק 4 שעות כי המחשבות הציפו את ראשי. לבשתי מכנס ויצאתי מחדרי, ירדתי למטה וראיתי את נייל יושב בשולחן האוכל ואוכל קורנפלקס, הוא הביט בי לשנייה ואז החזיר את מבטו בחזרה לצלחת. אני חושב שהעלבתי אותו אתמול אני הייתי שיכור ועצבני אני לא ממש שמתי לב מה יוצא לי מהפה "נייל" קראתי והוא התעלם ממני "ניילר תסתכל עלי רגע, אני מצטער אני לא התכוונתי למה שאמרתי לך אתמול, אני הייתי עצבני ושיכור ואני יודע שזאת לא סיבה מספיק טובה אבל אתה החבר הכ- אח שלי, אתה אח שלי ואתה חשוב לי אז אני מצטער." אמרתי והוא הסתכל אלי וחייך "ואו אז כשאתה רוצה את אתה כן יכול להיות רציני" הוא אמר וצחקתי "שתוק ניילר"
הרמתי את מבטי וראיתי את אבא שלי יורד במדרגות. הוא לבש חליפה שחורה עם עניבה בצבע אפור. הוא תמיד לבוש ככה ומחייב גם אותי להתלבש ככה ואני שונא את זה אני מעדיף ללבוש גינס וטישרט. "הארי, נייל בוקר טוב" הוא אמר ושמעתי בקולו שהוא עצבני "בוקר טוב אבא" השבתי לו "הארי בוא לכאן בבקשה אני צריך לדבר איתך" הוא אמר בקול תקיף "הסתבכת" נייל לחש לי כדי שאבא שלי לא ישמע וגלגלתי לו עיניים. הלכתי לכיוונו "שמעתי שחזרת הביתה רק בשלוש, איפה היית?" הוא שאל "כן נכון, אני יצאתי לרכיבה ונרדמתי ביער, מצטער" "אני מאוד מאוכזב ממך, עוד כמה שנים אתה תצטרך להחליף את מקומי תצטרך להתחיל לשמש דוגמה לאנשי העירה, תתחיל להתאפס על עצמך" הוא אמר הנהנתי והסתובבתי "אה והארי, ג'מה ביקשה ממני להגיד לך לבוא היום לבקר אותה ואת אמך" אני די הופתעתי בדרך כלל ג'מה לא מזמינה אותי אני פשוט בא, זה כנראה ממש חשוב. "אין בעיה אני אלך".
אני עולה לחדרי ומתחיל להתלבש. לבשתי אחת מהחליפות שלי, אבא תמיד דואג שהיו לי את הבגדים הכי מרשימים ויקרים הוא טוען זה משדר רשמיות. יצאתי מהאחוזה וראיתי את אליזבת "היי אלי מה שלומך?" "אני בסדר הארי, לאן אתה הולך?" "אני הולך לבקר את אימי, אני כבר חוזר, בינתיים תהיי עם נייל" אמרתי והיא הסמיקה "לבד? עם נייל? אולי תישאר?" "הזדמנות מדהימה בשבילך להגיד לו איך את מרגישה עליו" קרצתי לה "לא אין סיכוי, אין לי את האומץ" "טוב בכול מקרה אני לא אוכל להישאר, מצטער, להתראות" אמרתי והיא נכנסה לאחוזה.
נכנסתי לתא של פיטר ובראין היה שם וסירק אותו, נו באמת שאין לי כוח עליו עכשיו. הוא נבהל וחייך לעברי "היי הארי, מה שלומך? זו חליפה חדשה לא ראיתי אותה אף פעם אתה נראה ממש טוב איתה וגם בלעדיה שיט... זה ל-לא מה שהתכוונ-" "זוז בראין אני ממהר אין לי זמן עלייך עכשיו" אני שונא שאנחנו רבים כי אז הוא מתחנף אליי ואני שונא את זה. עליתי על פיטר ועקפתי את בראין, שעדיין נשאר במקומו, לכיוון היציאה.
פתאום עלה רעיון לראשי אני אלך לחפש את לואי לפני שאלך לפגוש את ג'מה אני חייב להבין למה הוא ברח ככה מהנשיקה שלנו, רכבתי לביתו דפקתי בדלת וילדה שנראת ממש כמו לואי פתחה לי את הדלת "היי, מי אתה?" "שלום אני הארי, לואי בבית?" "נעים להכיר הארי, אני פיזי. מצטערת בדיוק פספסת אותו" "את יודעת לאן הוא הלך?" "לא סליחה אבל תבדוק בבית של זאין או ליאם" "את יודעת איפה הם גרים?" "הבית האחרון ברחוב הוא ביתו של זאין הם בטח שם" "טוב תודה פיזי יום טוב" עליתי על פיטר והמשכתי לרכוב לכיוון ביתו של זאין. אני בשכונה של פשוטי העם, אני לא מבלה כאן לרוב אז הכול חדש לי. הגעתי לביתו של זאין ודפקתי על דלתו ומישהי פתחה לי את הדלת "היי, אני מחפש את זאין יש מצב שהוא בבית?" "בטח תיכנס" נכנסתי לביתו והיא סימנה לי לעלות במדרגות, פתחתי את הדלת וראיתי את זאין שוכב מעל ליאם והם לבושים רק בבוקסר "אוי שיט אני מצטער" זאין הסתובב בבהלה וירד מליאם. פרצופו של ליאם הפך לאדום "אז אני מבין שלואי לא פה" "לא, הוא לא" זאין אמר במבוכה "אתם יודעים איפה הוא אולי?" "לא מצטער" זאין הגיב וליאם הניד בראשו "טוב מצטער על ההפרעה, תחזרו לעניינכם".
יצאתי מביתו של זאין וכבר התחלתי להתייאש איפה הוא יכול להיות לעזאזל?! החלטתי ללכת ליער פעם אחרונה פגשתי אותו שם, רכבתי על הסוס שלי בכל פינה ביער אבל כלום, הוא לא פה לעזאזל איתו אני חייב לדבר איתו. כבר נמאס לי. התחלתי לרכוב לבית של אימי כי ג'מה הזמינה אותי אז אני מניח שזה חשוב.
אחרי כמה דקות של רכיבה הגעתי לבית של אימי. קשרת את פיטר לעץ ונכנסתי לבית, הסתכלתי לכיוון הסלון ועיני נפלו ראיתי את לואי יושב על הספה, מה לעזאזל הוא עושה כאן?! התקרבתי עליו במהירות "מה אתה עושה כאן?" שאלתי אותו והוא קצת נבהל "א-אני רציתי לדבר איתך אז באתי לפה עם לוטי" "אני" באתי להגיד ואז אימי נכנס לסלון והתפרצה לדברי "היי הארי מה שלומך? התגעגעי אלייך" "אני בסדר אמא" "אני רואה שפגשת את לואי, הוא אח של לוטי" "כן אנחנו בדיוק הולכים לחדרי" אמרתי לה ומשכתי אותו מידו לכיוון חדרי. זה החדר של ילדותי, הקירות של החדר כחולים וטפט גדול של סוס מודבק על הקיר "אז אתה יכול להסביר לי מה אתה עושה פה?" "אני חייב לדבר איתך על מה שקרה.... אני ממש מצטער שהלכתי אני לא התכוונתי פשוט אני פחדתי שאתה מנצל אותי כי למה שתרצה אותי אני סתם ילד מפשוטי העם ואתה הבן של ראש העירה.... אני בכלל לא יודע אם אתה בכלל נמשך לגברים" הוא אמר וליבי החסיר פעימה, זה מסוכן מידי אם מישהו יגלה שאני נמשך לגברים זה הסוף שלי "אז ברחתי כי הרגשתי מבולבל וכל הרגשות שלי התערבבו ביחד" הוא אמר ואני לא הצלחתי להפסיק להסתכל על עיינו הכחולות שנראות כמו אוקיינוס ענק ושפתו האדומות שהרגישו כל כך טוב על שפתי, עיני חקרו את פרצופו וירדו לצווארו ו- מה לעזאזל?! "לואי אתה לא צריך לחרטט אותי, עכשיו הבנתי למה הלכת" היה לו היקי וזה גרם לי להתעצבן כל כך "מה על מה אתה מדבר, אני לא מחרטט אותך זאת האמת" הצבעתי אל צווארו. הוא הסתכל על צווארו מהמראה "הארי אני יכול להסביר ז-זה ג'ק" "ג'ק?!" "לא שיט אני התכוונתי ש-" התעלמתי ממנו ויצאתי מהחד אני מנשק אותו וחמש שניות אחרי זה הוא הולך לג'ק, אני כל כך פאקינג פגוע ממנו ובכלל אין לי סיבה, הוא לא חייב לי כלום אני לא חבר שלו או משהו. ירדתי במדרגות ושמעתי אותו מאחורי "נו הארי חכה רגע" המשכתי לרדת במדרגות וראיתי את אימי יושבת על הספה "להתראות אמא נתראה" אמרתי ולפני ששמעתי את תגובתה יצאתי מהבית והתקדמתי לכיוון פיטר, שמעתי את הדלת של הבית נטרקת "הארי אני מדבר אלייך תעצור" הוא אמר "למה כדי שתוכל להמציא לי סיפורים על איך שאתה מפחד שאני מנצל אותך כשבעצם אתה בכלל רוצה את ג'ק" אמרתי בגועל "הארי זה לא ככה, פשוט כשהחזרתי את קווין ראיתי שם את ג'ק והוא ניחם אותי ומפה לשם" "הזדיינתם" השלמתי אותו, פרמתי את הקשר שקושר את פיטר לעץ "ממש לא הארי השתגעת?!" "אני כבר באמת לא יודע למה לצפות ממך" עליתי על פיטר ורכבתי משם שומע אותו קורא לי ומבקש ממני לחזור אבל התעלמתי ממנו.
אל תשכחו להצביע ולהגיב💚💙❤
YOU ARE READING
האהבה האסורה שלי
Fanfiction**סיפור לא גמור** "שיט זה הבן של דס סטיילס אני חושב שקוראים לו הארולד" הארי סטיילס הוא נער בן 19,הוא גר בעירה קטנה בבריטניה. הוא הבן של ראש העירה וכולם מכירים אותו. לואי טומלינסון הוא נער בן 17, הוא גר בעירה קטנה בבריטניה עם משפחתו וחבריו הטובים ליא...
