הרומן של המוחרמת

1

הילדה בתמונה זאת הדמות בסיפור שלנו :)
מתחילים מקווה שתאהבו!

————————————————————————
״עמיתי תקומי, ארוחת בוקר!״ קראה אימי מהמטבח שיפשפתי את עייני העפתי את שמיכת הפוך ממני וקמתי ממיטתי אל עבר חדר השירותים.
התחלתי לצחצח שיניים ככ לא רציתי לפתוח את האייפון שלי
ולראות עוד עלבונות ותגובות של ילדים. אז כן אני עמית הילדה המוחרמת של בית הספר ׳בלאק פורסט׳ אין לשם בית הספר שלנו פירוש סתם שם שנתנו לו.
ציחצחתי שיניים וירדתי אל המטבח מתמקמת לי בכיסא של שולחן האוכל, ״אמא אולי לא אלך היום לבית הספר?״ שאלתי את אימי בתקווה שתסכים לי ואוכל להישאר בבית בנחת
״עמיתי..״ נאנחה אמא ״עמית אני יודעת שזה קשה אבל אני באמת הולכת להפוך את בית ספר עד שיטפלו בזה, אני מבטיחה לך״ הבטיחה לי אמא ושאמא שלי מבטיחה היא תמיד מקיימת גם אם זה לוקח מעט זמן זה קורה.
אכלנו אני ואמא, אין לי אחים ואין לי אבא הוא עזב בגיל קטן
לאחר שבגד באימי עשרות פעמים שתה והכה את שתינו כל ערב מחדש. מבחינתי אין לי אבא.
סיימתי לאכול ״אני עולה להתארגן לבית הספר תודה על הארוחה אמא היה מאד טעים״ הודיתי לאימי ונשקתי ללחי שלה.
התחלתי להתלבש לבשתי מכנס טרנינג שחור של נייק חולצת בית ספר לבנה ונעל אולסטאר את שערי סידרתי עם קליפס לקחתי את ילקוט בית הספר שלי וירדתי למטה.
״אמא את לוקחת אותי לבית הספר?״ שאלתי את אמא שלי
״כן מאמי בואי.״ אמרה ויצאנו, הנסיעה עברה שקטה הגענו לבית הספר. ״ביי אימוש תודה רבה״ אמרתי בחיוך היא חייכה אליי חזרה ונופפה לי לשלום ומשם המכונית הלבנה שלה התרחקה לאט לאט כך שלא ראיתי אותה כבר בשדה ראייתי.

לאחר ההפסקה נכנסתי לכיתה והתיישבתי במקומי
הושיבו אותי ליד עידן החבר הכי טוב של ליאם, ליאם הוא כזה ׳המקובל׳ לא בטוחה אם להגדיר אותו בצורה כזאתי אבל הוא חברמן כזה ומתחברים אליו בקלות מאד, חברותי אפשר להגיד,
למען האמת יצא לי לדבר איתו פעם פעמיים הוא נחמד לכולם.
אומרת בתור הילדה המוחרמת.
״היי״ לחש לי עידן כדי שלא ישמעו גם עידן נחמד אם חושבים על זה ״היי״ לחשתי חזרה ״דברי איתי בווצאפ״ אמר ועשה מבט מתנצל טוב בכל זאת אני הילדה המוחרמת.
התחיל שיעור הבעה, לא סובלת את השיעור הזה.
————————————————————

347 מילים כן זה די מעט
אבל בתור התחלה נראלי זה אחלה,
אשתפר מפעם לפעם מבטיחה
ממש מקווה שתאהבו את הפאנפיק שלי!
אוהבת אותכם😙