7

186 10 7
                                    

טוב תהנו, והנה עוד תמונה של ליאמי
שלנו!!
זה יהיה פרק יחסית קצר :)
——————————————————————

״היי בייביס״ אמר עידן שחיכה לנו מחוץ לשער בית הספר
״הופה הופה איזה חתיך אתה היום מה זה״ אמרתי בקלילות
וליאם הזעיף פרצוף אליי ״תודה חיים שלי״ אמר וחיבק אותי
יכולתי לראות את ליאם משלב ידיים מהצד.. אחח הקנאי הזה

״אוכל?״ ״כן אבל לא הרבה אני לא רעב״ ״אני בטוחה״ עניתי ומזגתי לו לצלחת הזכוכית כמות גדולה כי אם אני לא אאכיל את הנסיך שלי מי כן?
״אמרתי לא הרבההה״ אמר בא לדגדג אותי ונרטעתי ממגעו
ישר לקח צעד אחורה ״מצטער״ מלמל שלחתי לו חיוך קטן.

התיישבנו לאכול הוא טעם וחיוך ענק נמרח על פרצופו המתוק
שתי גומות חמודות מבצבצות להן
״וואוווו״ צעק ולקח עוד ביס מהפסטה ״טעים?״ גיחכתי והנהן באושר ״וואו איך טעים לייייי, את כזאת מוכשרתתתת״ אמר מאושר וצחקתי הוא מזכיר לי את נייל הורן מהלהקה שאני אוהבת, והמחשבה שגם הדברים האלו הקטנים גורמים לו להיות ככה מאושר עושה לי ככ טוב.
מבינה עד כמה הוא מעריך אותי, את מה שאחרים עושים בשבילו.

״אמא!״ קראתי שראיתי אותה נכנסת דרך דלת הבית
״היי מתוקה״ אמרה ״הרבה זמן לא דיברנו״ אמרתי אוספת את שערי לגולגול מרושל והיא סימנה לי לשבת לידה
״נו איך עם ליאמי?״ ״הכל בסדר איתו״ ״ואיתך?״ מלמלה יודעת עד כמה הנושא רגיש ״זה עובר לאט לאט״ חייכתי ״מצויין!, איפה ליאם?״ ״מתקלח״ עניתי והתכרבלתי לתוכה
מי צריך אבא שיש אמא כזאת!
חשבתי לעצמי וישר חיוכי ירד מפרצופי בגלל המחשבה על אבא
זה עורר לי בחילה, מיהרתי להחזיר את חיוכי המתוק לפרצוף
לפני שאמי תשים לב.

״עמית?״ ״אני במיטה! תתלבש במקלחת״
״את ישנה?״ שאל שיצא מן חדר המקלחת ״כן״ מלמלתי חצי רדומה, הרגשתי את המיטה שוקעת מעט, נרטעתי זיכרון לא נעים עלה לראשי
״היי יפה אחת״ ״הו היי״ עניתי פוחדת
״בואי למכונית? נלך להנות״
מיד ניערתי את ראשי דמעות כבר הספיקו לרדת מעייני ליאם התרחק כבר מזמן ״אני ככ מצטער״ אמר והנהנתי
״אני אשן על מזרן״ אמר והנדתי בראשי
״אני הולכת לאמא״ אמרתי עוד עם דמעות בעייני
לא מוכנה להסתכל לעיניו החומות והיפות.
״לא אל תלכי״ אמר עם דמעות בעיניו ״מה״ מלמלתי
״תישארי איתי, כוסעמק עמית אני אוהב אותך״ אמר ונרטעתי מתכווצת.. ״סליחה אלוהים״ אמר

-ליאם-
כוסעמק אני אוהב אותה, למה היא נרטעת ממני
היום בצהריים הכל היה טוב! חשבתי לעצמי מבואס
אני פשוט אנסה להתעלם אני צריך להבין שהיא עברה פאקינג אונס, איבדה את בתוליה למישהו זר שאפילו לא ריחם עליה.
איך אני לא קולט.
אני אידיוט אבל כואב לי לראות אותה מתרחקת ממני פאקינג כואב.

הרומן של המוחרמת Where stories live. Discover now