Snow Globe | Minsung (HEB)

Christmas Decorations

'איך אתם יודעים שזה עומד להיות חג טוב? הקישוטים! אני והשותף שלי הגענו למסקנה מעניינת באחד מהחגים שבילינו בהם ביחד ושכל עוד הקישוטים של אותו החג הם מושקעים, החג יהיה טוב.
זה איך הגענו למצב שבחג המולד אנחנו מקשטים את הבית בכל מה שקשור לאותו החג, אולי הדירה נראית כאילו מישהו הקיא לתוכה את חג המולד או כל חג אחר, אבל זו גם תהייה ההרגשה הכי חמימה שתרגישו בכל פעם שתחזרו הביתה.

'הקישוטים הם מה שגורמים לאנשים להרגיש מוזמנים בתוך בית, ככל שיש קישוטים אתה גם מוכן לקבל אנשים. הרי הם נתלים אחרי הניקיונות של הבית, אחרי הכל, אין חג בלי בית מסודר, או ככה לפחות השותף שלי אומר. נראה לי שאני מסכים איתו על האחר הזה, ורק זה לקח כמה שנים לקבל.

'הערב אני רוצה להזמין אתכם להנות מהקישוטים היפים שמתחילים לקשט את הבניינים או הדירות מסביבכם, הרחובות והקניונים, בתי הקפה או כל מקום אחר. ולכן השיר הבא הוא "דברים של חורף" של אריאנה גרנדה.' 

בכניסה למסעדה חיכו ג'יסאנג ומינהו להוריו של מינהו שבדיוק נכנסו לחנייה. כשיצאו מהמכונית הקדמו לכיוון השניים, "אנחנו מחכים לעוד מישהו? אמא?" שאל מינהו, מאחר ובדרך כלל סבא וסבתא שלו מצטרפים לארוחות הערב האלו, אימו הנידה בראשו, "לא, רק אנחנו הפעם, סבתא שלך אמרה שיפגשו אותנו מחר, הם מארגנים את הבית להגעה של בן דודתך."

הם נכנסו למסעדה, יא הייתה חשוכה יחסית ועל השולחנות היו נירות, קישוטים של אורות המזכירים כוכבים קישטו את האולם הגדול, בכניסה עמד עץ חג מולד קטן ולבן עם קישוטים בצבעי החג גם כן. נראה שהבעלים באמת דאג שאנשים יבינו שהחגים הגיעו ולתת להם את האווירה הזו. ג'יסאנג חייך לעצמו כשכתפו נוגעת בזו של מינהו כשהם הולכים מאחורי הוריו של הבוגר העוקבים אחרי מלצר לכיוון השולחן שלהם.

השולחן הארוך היה מסודר עם מפה לבנה, נירות באמצע, צלחות קהות וכוסות זכוכית, הסכום היה מסודר בצידי הצלחת, זו לא הייתה מסעדה קוריאנית רגילה אלה משהו קצת יותר מערבי. אחרי שהתיישבו המלצר הגיש לכל אחד תפריט ורק אז המשפחה המצומצמת התחילו לדבר זה עם זה, נראה שהדבר היחיד שהסכימו עליו היה אוכל ושתייה, זה גרם לג'יסאנג להרגיש קצת יותר תקווה עבורם ולכן גם לא הזמין לעצמו אוכל, הוא לא הכיר את המסעדה כמו שצריך ולכן הסתמך על האנשים היושבים איתו באותו שולחן.

אחרי שהיין הובא לשולחן הם פיתחו לעצמם שיחה על המשפחה שלהם שוב, אימו של מינהו הסבירה על הסידור של איפה כל בן אדם נשאר ושהחליטו להשכיר בית נוסף בסביבה בשביל שיהיה מקום נוח לכולם. גם סדר היום של השבוע נכנס בשיחה, מינהו מודיע מראש שלא יצטרפו לבוקר בכנסייה, אביו לא נראה מרוצה מההחלטה אבל בנו כבר היה מבוגר מספיק בשביל להחליט דברים בעצמו.