נקודת מבט : כללית.
שלושה שבועות אחרי. הארי הצליח לברוח באופן מוזר , למזלו חטפו אותו קרוב לביתו . אז הוא ידע לחזור ברגל . הוא רץ כל כך מהר . הדבר הראשון שעלה לו במוח זה לראות את לואי , הוא כל כך התגעגע אליו וכל רגע שלו שם היה סיוט .
לואי בינתיים היה חסר רגשות , לילד בן 8 הוא היה בוגר . הוא הבין הכל , הוא לא תמים . הוא סירב ללכת לבית ספר אבל אמו לא שאלה אותו אם הוא רוצה או לא , היא הכריחה אותו .
כשהארי הגיע לביתו של לואי אחרי הריצה הוא דפק בפרעות . הוא לא יודע מה השעה אבל ממה שהשמיים מראים זה לילה .
לואי שגם ככה לא ישן היה בסקרנות מי דופק בפרעות ב-3:00 בלילה ! הוא בדק בעינית של הדלת בהתחלה הוא חשב שהוא דימיין אך הוא פתח את הדלת במהירות כדי לראות שהוא לא מדמיין . זה הוא ! זה באמת הוא ! לואי חשב .
——
נקודת מבט : לואי
——
הארי רץ לזרועותיי וחיבק אותי חזק , אני קפוא אך אחרי שנייה זרועותיי סביבו . אני לא מאמין !
נישקתי אותו חזק חזק בראש ״ אני התגעגעתי אלייך כל כך ! הארי אני לא מאמין שאתה פה ! ״ אמרתי בתוך שיער ראשו .
הוא הרים את ראשו אליי ועיניו היו עם דמעות . אני לא רוצה לדמיין מה קרה לו שם וכמה זמן הוא היה שם . ״ גם אני התגעגעתי אלייך גם ! אני מצטער שלא הקשבתי לך ! ״ הוא אמר עם דמעות . אמא שלי שכנראה שמעה רעשים באה לבדוק מה זה ... ״ הארי ?? ״ היא שואלת , ״ זה אני ״ הוא אומר בביישנות , תוך רגע הוא בתוך זרועות אמי . ״ אני כל כך שמחה שאת בסדר ! אתה לא יודע איך דאגתי !! אני אודיע לאמך שאתה פה ! ״ אמרה ובסוף המשפט היא שיחררה את הארי מבין זרועותיה כדי להתקשר לאן ..
אני כל כך שמח שהוא כאן.
_______
