Yoonmin-serendipity.

פרק 6

הילדים שלנו החלימו מהקורונה🙂 הידד...

לבנתיים במסעדה של גין:
נקודת מבט באקהיון:
"נו באק מה יהיה, אמרתי לך לגייס עובדים!!" גין הסתכל עלי ביאוש, כבר שבוע ששתינו ובעיקר אני שוברים את הראש, תליתי מודעות, פרסמתי בווטאטסאפ ובפייסבוק אפילו יונגי עזר לי, וכלום,
"אני עושה כימטב יכולתי, בוס" אמרתי באנחה קרובה לייאוש סופי,
"היי, שמעתי שאתם מחפשים עובדים, אשמח למלא קורות חיים" ילדון קטן ניגש אלינו,

נקודת מבט צאניול:
"היי אמא" דיברתי לטלפון בקול טיפה גבוה, אמא שלי משתמשת במכשירי שמיעה על מנת לשמוע יותר טוב.
"היי בן אהוב, מה נישמע" שמעתי את קולה ונירגעתי, הכל בסדר איתה.
"אני בסדר אמא, אני מחפש עבודה כדי שנוכל לממן את הטיפול בשבילך, דיאו מצא במשרד מכירות והפך למזכיר, רוב הסיכויים שאני יעבוד כמלצר" אמרתי לה, שמח מעצם העובדה שנוכל לעזור לאמא שלנו, אני ואחי דיאו.
"תודה ילדים אהובים שלי, מה הייתי עושה בליעדכם" היא קראה אלי בשימחה.
"אמא הכל טוב, זה המעט, עכשיו אני צריך ללכת לבדוק אופציה המסעדה אז נדבר" אמרתי לה
"אה? לא שמעתי" היא אמרה, עכשיו אני רוצה יותר מתמיד לעזור, מי כמוני יודע כמה לא נעים לבקש מאנשים לחזור שוב על אותו משפט.
"אני הולך לראיון עבודה, נידבר" אמרתי בקול יותר גבוה, גורם למספר אנשים ברחוב להסתכל עלי.
"טוב בן שלי, אנייו" היא אמרה וניתקה.
הגעתי למסעדה המדוברת, על השלט התנוסס באותיות יפות "בית קפה באנגטאן 방탄소년단)" נכנסתי פנימה, אוירה שקטה אנשים יושבים ומשוחחים, חלקם עם מחשב נייד, חלקם עם בני זוג, אני ממשיך ורואה אדם אחד, הכרתי אותו כגין, הוא הבוס של הקפה,
"היי שמעתי שאתה מחפשים עובדים, אשמח למלא קורות חיים" אמרתי בביטחון כמו שדיאו לימד אותי,
"היי לך, אתה בטח פארק צאניול" גין ישר זיהה אותי והגיש את ידו ללחיצה.
"כן זה אני, נעים להכיר בוס" אמרתי.
"זה באקהיון, הוא האחמ"ש (אחראי משמרת) הוא יעשה לך ראיון וילמד אותך כל מה שצריך, עם צריך אותי אני במבטח" הוא אמר והסתובב למטבח.
הסתובבתי לראות מי זה באקהיון,
ואוו לא ציפיתי לראות אדם כזה יפיפה פה במסעדה פשוטה, במקומו הייתי הולך לדגמן בגוצי (Gucci)
"טוב פארק צנאיול בוא נעשה את זה מהיר" הוא אמר, זיקפתי את גבי והתכוננתי למטר שאלות.
"אתה רווק?" שאל.
מה???
"כן" השבתי
"התקבלת" הוא חייך חייוך מושלם שחושף את שיניו היפות ומסודרות.
ואווו.
"אז..." הוא הסתובב אלי
"פניו לאיזה דייט" הוא אמר בחיוך ממזרי, אני נשענתי על הקופה.
"אוו אתה מפלרטט איתי, נו נו אך אפשר לסרב לך" ציחקקתי.
"קבענו?" הוא שאל
"קבענו" אמרתי בביטחון.

נקודת מבט יונגי:
"פארק גימין" אמרתי. "ספר לי על עצמך" הורתי לבחור היפיפה שישב מפוחד ומכוץ כולו על הכיסא.
"מה אתה רוצה שאני יספר לך?" הוא שאל בקול טיפה לחו-על מי אני עובד,
"אך ההתקדמות שלך פה? שמעתי מהוסוק שאתה רוקד נהדר ומליי פליקס שאתה שר יפה, אבל שמע סובין חוזר מחר לאימונים וכנראה שלא יצטרכו את עזרתך שוב, אם תרצה תוכל להתפטר או להמשיך כטירון ועם תשקיע ממש אז גם לדייביט ולהפוך לאומן קיפופ" אמרתי לו בקול רגוע, בוחן את תוי פניו העדינות והיפיפיות, הקימורים העדינים, החיוך הירחי שלו, השיער הוורוד וחמוד, האצבעות הקטנות שלו שבא לי לתת להם נשיקה מתוקה ה-היי יונגי תתאפס על עצמך.
זה סך הכל ילד חתיך מאוד.
טוב לא סך הכל, אבל תתעשט, הדיון המוחי שלי התחיל וזה אומר שאני צריך ללכת לישון,

"אני מסתדר מעולה, הוסוק ופליקס מרוצים מאוד ממני, אני אשמח להמשיך כטירון פה" הוא חייך אלי,
רגע מה אני אומר.
'יונגי אתה חייב ללכת לישון'
המוח סימן לי..
"יופי, ואך אתה מרגיש גופנית, אמרו לי שיש לך ברזל נמוך" הסתכלתי על הפרטים היפים של אדון היפה שלמולי.
"אני...טיפה חלש...ממש" הוא גמגם
ואז אחז בראשו.
ואז בום, גופו ניתח לרצפה והוא התעלף.
"תקראו לאמבולנס דחוף" צעקתי בכל כוחי, כשראיתי שאין תשובה יצאתי מהחדר,
טאהיונג ישב על החבר הזה של גימין, עמדתי עוד קצת וראיתי שהם התנשקו.
רגע הם התנשקו.
קים טאהיונג התנשק בזמן העבודה.
העצבים עלו לי.
"קים פאקינג טאהיונג, מה זה אמור להיות, אתה גם לא עובד, גם מתנשק וגם שאני קורא לך לעזרה אתה ממשיך להתמזמז על חשבון העבודה" אמרתי במתינות אך בקול קר.
"אני מצטער בוס, אבל למה עזרה? מה קרה לגימי-מהר תזמינו לו אמבולנס" החבר הארנב של גימין קטע אותנו בלחץ
"מהר לפני ששעת חסד* שלו תעבור"
-
*שעת חסד- (ככה אני חושבת שקוראים לזה)
זה שעה אחת בזמן שאדם מקבל אתקף לב יש לאנשים שעה אחת לנסות להציל אותו.
-