Yoonmin-serendipity.

פרק 1

נקודת מבט כללית:
"בוס שלחו לך טפסים מהחברה-תביא לי אני ימלא אותם"
"מה עם הכתבה-תוציא!"
"בוס המבחני קבלה של המתלמדים החדשים- אני מאשר!"
עוד יום עמוס בחברת התקליטים המוצלחת ביגהיט.
"מין יונגי קח הפסקה תנשום" נמאגון חברו הטוב אמר לו בדאגה.
"אני בסדר היונג, זה רק טיפה לחץ מהלהקה החדשה יהיה בסדר" הבוס מלמל בעודו לוגם מהכוס קפה הלוהטת.
"אה כן רציתי לשאול אותך אך מתקדם עם טיאקסטי" הגבוה שאל "הם צריכים לדבייט אבל יש כמה פקקים בדרך" הוא ממשיך ללגום.
"טוב מין יונגי אני חוזר למשרד שלי... נדבר" הוא אמר ויצא מהמשרד. "תלמד לסגור את הדלת .. אייש" הוא החליט לקום לבד ולסגור.
...
...
...
"הלו מין יונגי"
"כן זה אני במה מדובר"
"מהסטודיו בקשר לסובין"
"מה קרה?"
"הוא ניפצע... הוא צריך מחליף לפחות לשבוע הקרוב" המנהל סטודיו מלמל בחשש
"אני ישיג ואדבר אתך" יונגי אמר וניתק.
"קים טאהיונג אני גמרתי להיום תסגור את המשרד" הוא קרא למזכירו שעבד בחריצות. "טוב בוס"
.
נקודת מבט יונגי:
יצאתי מהחברה כולי עייפות אחת גדולה אבל החלטתי לעבוד במרכז המסחרי לקנות כמה דברים לבית... אני מסתכל על האנשים שחולפים לידי המכוניות והעצים טוב על מי אני עובד הנהג לא זמין ואין לי כוח לתפוס מונית אז אני הולך ברגל.. פתאום עני נתפסות בילדון שנראה בערך בן 18 שיערו בצבע בלונדיני הוא נמוך ויש לו פנים מתוקות והוא רוקד ולא רק רוקד הוא שר.. ואון הוא יכול להיות מחליף לסובין לבנתיים...
ניגשתי אליו.
נקודת מבט גימין:
עוד יום כושל. כמעט ולא הרווחתי מה יהיה אך אני יקנה לאמא את התרופות היא סומכת עלי, אוף
אני מנסה להרשים את האנשים בריקוד בלט שלמדתי במשך כמה שנים טובות לפני מה שקרה עם משפחתי , הוו זה עובד הם זורקים לי כמה שטרות , יש אני יוכל לקנות לאמא את התרופות. לפתע ניגש אלי בחור נמוך קומה השיער שלו בצבע חום עניים ירוקות והוא לבן כמו השלג ועם מותר לציין ניראה טוב ממש טוב.
"היי מה שמך" הוא שואל לשמי.
"פארק גימין".
* * *