Yoonmin-serendipity.

פרק 12

נקודת מבט כללית:
השניים נכנסו לחברה סמוקים ועדיין מתנשמים ממה שעשו באוטו, החברה הייתה מקושטת הבלונים מסודרים, צבעים שחור ורוד, בפינה של הלובי נעמד בר משקאות קלים וכבדים, קרים וחמים לכל הדורש, הרבה עיתונאים ואנשי תיקשורת שבאו לסקר את האירוע הגדול של החברה המצליחה, להקת הבנות החדשה והראשונה בביג היט, יונגי חייך למצלמות, לחץ ידיים, אבל לא שיחרר את אחיזתו מגימין שנגרר אחיו בשקט האופני לו,

הבנות היו לבושות בצורה יוצאת דופן, ארבעה אומניות יפיפות ומוכשרות , גני ליסה גיסו ורוזה, שיערם עוצב בקפידה והבגדים בגדי מעצבים מפוארים, הם הין נרגשןת , אפשר לומר שזה דיביוט טיפה לא צפוי, אך בעני יונגי הלהקה הייתה מושלמת, האלבום בכורה והריקוד שסוגנן ע״י ליסה והובי המוכשרים.
הבנות עלו לבמה, נרגשות, כשמצלמים ופלאשים עליהם מכל כון, מחזיקות רמקול בצבע ורוד, נעמדות במקומם ומתחילות לשיר,
טו טו טו טו טו
ייאה יאה ייאה
בלאקפינק אין יוראה (באזור)
לאטס קיל דיס לאב
Let's kill this love
Ya ya ya
השיר נשמעה מדהים והקולות היו מדיוקים ונכונים, הם רקדן לפי הקצב והראפ היה עוצר נשימה, יונגי חייך מרוצה כולו
לא שם לב שגימין לא לידו,
גימין עמד לא רחוק משם, ליד הבר משקאןת, כשמאחורי גבו יש בקבוק אלכוהול חזק, גימין היה עצוב, שלושים יום עברו מהפטירה של אמו וכניראה לאף אחד זה לא מזיז,
אף אחד לא שמע אותו בןכה את נשמתו בחצות הלילה שהתגנב מחוץ לבית של יונגי והלך לבית הקברות לבקר את אמו,
ג'ין ונאמגון לא היו אשמים, הם בחול, בעצם זה לא אמור להיות אכפת לאף אחד.
׳מי יתעניין בי׳ גימין חשב לעצמו, יונגי עסוק בעבודה ובלטפל בגימין וגאנגקןק מצא את אהבת חיו ועכשיו אפילו לא מעניין אותו מחבר שלו,
גימין יצא מחברה ביציאה האחורית, הולך לדשא, מתיישב ומתחיל להריק לגרונו את המשקה המר והממכר, לוגם עוד ועוד עד שהנוזל נגמר והוא נופל על הדשא מאבד הכרה ׳נראה מי ישים לב אלי׳ זה מה שחשב לפני שהתעלף על הדשא.
-
יונגי הביט כולו מרוצה בלהקת בנות שמולו מסתכל על הכישרון שלהם, בגאווה,
״גימין תראה אך הם רוקדו-גימין?״ שאל בהפתעה כשהסתכל על המושב הריק שלידו, מבין שכניראה מסתובב, הרי ידוע לו כמה גימין סקרן ושובב, ׳רק שישמור על עצמו׳ יונגי הרהר לעצמו.
-
השעות נקפו ובמסיבת דביוט של בלאקפינק נגמרה מזמן, כולם הלכו לישון והחברה דוממת מלבד שני מנקים שיארגנו את הלובי, ויונגי,
יונגי עמד מודאג כולו טרוד מחשבות, אחרי שחיפש כל הערב אחרי גימין, ׳אדיוט אידיוט אידיוט , למה לקחתי לו את הטלפון? עכשיו אך אני ידע שהוא בסדר? איפה הוא בכלל ? ׳ הוא המשיך להתמרמר עם עצמו דאוג כולו,
לפתע הרגיש רטט במכנסיו, חשב שזה גאנגקןק שמודיע לו שמצא את גימין, אך לא , זה היה הטלפון של גימין, היה כתוב שמה תחת אפלקציה התזכורות ׳יום השלושים לאמא המנוחה׳ עם כמה פרצופים בוכים,
יונגי נכנס להלם שהבין שגימין אבל, והוא לקח אותן למסיבה בטח גימין בכה, יונגי לא ידע מה לעשות עם עצמו, כועס על עצמן עוד יותר, יונגי הרגיש שחייב לנשום אויר ויצא בדלת היציאה הקרובה אליו,
הוא הלך להסתובב בדשא , נתקע בגוש , יונגי הדליק את פנס הטלפון בבלבול , רואה את הפנים המלאכיות והעצןמןת של אהובו, רואה גם את הבקבוק אלכוהול שלידו, מבין שגימין שתה, בגללו, בגלל שלא ניחם אותו,
״בוא נלך הביתה מלאך שלי״
-
באמצע הדרך גימין התעורר, שתוי כולו והתחיל לבכות , יונגי הסתכל עליו במבט מרחם וליטף את ירכו בעדינות, מצטער עדיין שנטש אותן במסיבה,
״היום לפני שלושים יום אמא עזבה אותי פה, לבד״ הוא בכה בכי קורע לב,
״אמא אני מתגעגע, תחזרי אלי, בבקשה״ הוא יבב בשקט , מסתכל על תמונה שלו ושל אמו מחובקים, עוד בימים הטובים של אמא,
יונגי לא יכל לשמוע את הבכי של אהובו , עוצר את הרכב בצד הכביש, שהיה קרוב מאוד לים, השעה הייתה זריחה 5 בבוקר , לוקח את גימין בידו עם מים ומפתחות של האוטו, משאיר הכל מאחורה ומתקדם לכוון החוף, פורס מגבת שהביא גם , מניח את גימין הכאוב לצידו ומגיש לן מים וכדור של הנגאובר, גימין שותה בשקט, ואחרי שתי דקות מקיא את נשמתו לפח שיונגי לצידו מעודד אותו להוציא הכל,
אחרי שגימין התפקח יונגי ליטף את כתפו בעדינות שוקל את מילותיו,
״גימין אני מצטער אהוב שלי, אני אוהב אותך כן אתה באמת שינית לי את החשיבה על מה זאת אהבה , אני מבטיח לאהוב אותך כל החיים, להיות לצידך ולתמוך בך, אתה הופך אותי מאושר ואני מצטער שלקח לי זמן להגיד את זה, אבל אף פעם לא מאוחר״ יונגי הסתכל על גימין באהבה, מחזיק את לחין של גימין מסתכל על שפתיו ומנשק אותם ברכות ובאהבה, מאוהב בהם עד לעמקי נשמתו ובעצם מאוהב בכל דבר בו.
״אני מאוהב בך, בבקשה אל תעזוב אותי״ גימין אמר מתכרבל בחזו של יונגי
-