פרק קצת כבד, מזהירה מראש!
עבר כל כך הרבה זמן מאז שלוקאס ניסה לפלוש למחשבות שלי, ששכחתי את התחושה המציקה שמתלווה לכך.
אבל בעוד העיניים השחורות של אמו מביטות בי, חיוך חקוק על פניה כמו סדק באבן, אני נזכר. אני מרגיש את הנוכחות שלה במוחי, ויש לה תחושה שונה משל לוקאס. כמו ערפל קר, צמיגי ודוחה שעושה את דרכו אל מאחוריי העיניים שלי, מנסה לדחוף את ההגנות שבניתי במשך שנים, להתפתל מבעד לחרכים שלא קיימים בחומה שיצרתי במוח שלי. החיוך הקפוא שלה נמס לאיטו כשהיא מבינה שאני מוכן מראש לתקיפות מהסוג הזה, מתחלף בהבעה של זעזוע מוחלט. הנוכחות הערפילית המחליאה שלה במוחי מנסה עוד כמה פעמים לפרוץ את ההגנות שלי, והלחץ מאחורי העיניים שלי מתגבר, אבל ללא הצלחה.
אמא של לוקאס מהמהמת לעצמה, והחיוך שב לעטר את הפנים המלכותיות שלה כשהיא מחליקה החוצה מתוך הראש שלי. ״ילדון מעניין המיועד שלך,״ היא מלקקת את שפתיה והמבט שלה עובר להתמקד בבנה, ״אבל אתה בטח כבר ידעת את זה.״
אני לא צריך לקרוא מחשבות כדי לדעת שהפעם היא דוחפת את עצמה לראש של לוקאס, ומתאפק לא לזנק ביניהם כחוצץ באופן הפגנתי ומטופש, כי זה לא יעשה שום הבדל. אבל כעבור כמה שניות החיוך שוב נושר מעל פניה, והפעם הוא לא חוזר.
״מה-״ המילים נקטעות בפיה, וכשאני מביט בלוקאס, אני רואה חיוך המום מתפשט לאיטו על פניו. העיניים שלו זוהרות בזהב. ושוב אני יודע, בלי לדעת איך אני יודע את זה, שגם לראש שלו היא לא מצליחה להיכנס. ״שלום, אמא.״ הקול שלו צלול, חמים ומשועשע, אבל אני יודע שהוא משחק. היד שלו שעוד אוחזת בשלי רועדת.
אמא שלו מביטה בו בתיעוב מובהק. נראה שהיא זנחה כל ניסיון לשוות לעצמה תדמית חמימה ואמהית. הטירוף אוחז בכל תו מתווי פניה, מעוות אותן להבעה של שנאה לא אנושית. היא פולטת נשיפה נרגנת. ״לוקאס,״ היא מפטירה ביובש, ״איזו... הפתעה.״
״במיוחד בשבילך.״ המילים שלו מצופות בטון מתוק כסוכר, החיוך על פניו כל כך רחב ומזויף ומסנוור שאני מרגיש חלחלה רק מלהביט בו. הוא לוחץ את היד שלי בשלו, ואני נמלא בחמימות, על אף האימה שאוחזת בי מהידיעה שהאישה המחרידה מהזיכרון של לוקאס עומדת מולי עכשיו.
ושוב חיוך מושך את השפתיים שלה מעלה. היא מטה את ראשה הצידה, מביטה בו לרגע כמו אם אוהבת, ואומרת במתיקות זהה: ״הייתי צריכה להרוג אותך כשנולדת.״
אני קופא במקומי. אם היה לי ספק כלשהו לפני כן בנוגע לזיכרון של לוקאס, אם הייתה בי ולו שמץ של תהייה האם הוא עוות בגלל גילו הצעיר או הטירוף שלו עצמו, כל אלה נעלמים אחרי ההצהרה שלה, שהניגוד בין התוכן האפל שלה לטון הקליל והבהיר שבה נאמרה רק גורמים לה להישמע מבעיתה פי כמה.
YOU ARE READING
הנסיך הקטן של קרמלינג
Werewolfמאז שתומאס נולד, היה ברור לכולם איזה סוג של זאב הוא. העיניים התכולות הגדולות שהעניקו לו מראה תמים וילדותי, רעמת התלתלים הלבנים המלאכיים שעיטרה את ראשו והעובדה שכל ילד אחר בגילו היה גבוה ממנו לפחות בראש לא השאירו מקום לטעות. הוא היה אומגה בכל רמ"ח א...
