נ.מ. לואי
"שלום קטן" אמרתי בפעם הראשונה שהחזקתי בילד שלי, שזה עתה נולד.
"אבא! אבא! אני רוצה לראות את אח שלי הקטן!" בראנדון קרא כשהוא קופץ והתיישבתי על הכורסא בבית החולים, הוא התיישב לידי והסתכל על אחיו הקטן.
חשבתי על שם, הדבר הראשון שקפץ לי זה הארי, אבל אני לא אקרא לו הארי כי זה נראה כאילו אני מחליף את הארי, אני בחיים לא אחליף אותו. אני רק מוסיף עוד בן משפחה ולכן ראוי שיהיה לו שם משלו.
אני זוכר שהארי תמיד אמר שאם תהיה לנו בת נקרא לה דארסי, ובכן יש לנו בן אז אצטרך לחשוב על שם לבדי..
דניאל? חרוש מדי
תום? קצר מדי
ג׳ון? מיושן
שון? גם קצר מדי
מדיסון- שם של בת
מייסון? זה שם יפה.. עם סיומת כמו של בראנדון, זה כמו סֶרייַה כזאת.
"בראנדי?" שאלתי בזמן שהוא ליטף את ידו של התינוק "מה?" החזיר, "מה אתה אומר על השם מייסון?" שאלתי "זה שם ממש יפה!" אמר והסתכל עליי, "אז מהיום קוראים לאח שלך מייסון" אמרתי בחיוך והסתכלתי על התינוק, מתאים לו מייסון.
"מייסון זה שם יפה" שרה אמרה והסתכלה עלינו ממיטת בית החולים, הסתכלתי עליה במבט מאושר "שרה את מלאך, תודה ענקית, אין לי דרך להודות לך על כל מה שעשית בשבילינו" אמרתי ובאמת לא ידעתי איך להודות לה והלוואי שהייתי יכול.
"אבא נכון שאני הייתי בבטן שלה כשהייתי פצפון כמו מייסון?" בראנדון שאל והנהנתי, הוא רץ לשרה, עמד על קצות אצבעותיו וחיבק אותה, היא חיבקה אותו בחזרה. "אני אוהב אותך" אמר בחיוך, "גם אני אוהבת אותך" חייכה בחזרה.
ואני? אני פשוט הייתי מאושר.
נ.מ. הארי
אני מאושר.
המחשבות של לואי הידהדו בראשי, הוא מאושר. הוא סוף סוף מאושר.
הוא מצא דרך להתגבר על החוסר שלי ועכשיו הוא סוף סוף מאושר, וגם אני.
מייסון זה שם ממש יפה, המלאך שלו נראה נחמד, אני מקווה שהוא יעשה עבודה טובה אם כי השטן טיפה מפחיד אותי.
"שלום, אנחנו צריכים לקחת את התינוק לתינוקייה במחלקה" האחות נכנסה ואמרה, לואי מסר לה את מייסון והיא הניחה אותו במיטת התינוקות המתגלגלת של בית החולים והלכה, כולם נראו מאושרים.
הסתכלתי על ניק, הוא נראה מיואש.
"אתה לא יכול להיות כל-כך שמח! תחשוב על זה! לא יהיה לך כל-כך קל לגדל את הילד הזה עכשיו! אין לך את הארי!" צעק עלי ולואי הוריד את חיוכו, החיוך שאני כל-כך אוהב.
"זה לא נכון! יש לך את המשפחה שלך, המשפחה של הארי ואת בראנדון שיוכל לעזור בדברים קטנים, הכל יהיה בסדר!" קראתי וניק שלח לי מבט של רוצח, אני לא אתפלא אם זה מה שהוא היה לפני שהגיע לפה. חייכתי אליו בנחמדות מזוייפת והוא גלגל את עיניו, ציחקקתי "מ-מה" שמעתי את המלמול של לואי והסתכלתי עליו, הוא נראה קפוא.
פאק.
'אסור להביע רגשות בתור מלאכים אחרת האנוש ירגיש אותם'
'אסור להוציא צליל מלבד מסרים לאנוש אחרת האנוש ישמע את קולכם האמיתי'
נלחצתי אבל נרגעתי במהירות כדי שלא ילחץ גם כן, הוא לא באמת יצליח לזהות את הציחקוק הקטן הזה ולקשר אותו אליי,
נכון?
YOU ARE READING
You can't see me but I'm here
Fantasyהארי מת בשנה שעברה, ישר לגן עדן. אחרי שעבר שם את כל האימונים והוכשר להיות מלאך הוא מבקש בקשה אחת, להיות המלאך של אהבת חייו, לואי טומלינסון *אין סמאטים *מוות *לארי וגייז *בכי *גמור*
