נ.מ. לואי
התעוררתי מהשעון המעורר ופקחתי את עיני, לא ישנתי טוב, בכלל לא.
כל הלילה חשבתי על היום הזה, היום הארור הזה שבו איבדתי את הנפש התאומה שלי.
מצאתי את בראנדון מתכפר בתוכי וישן כמו בכל בוקר, ליטפתי את ראשו, "בראנדי" לחשתי משחק בתלתליו הרכים.. הוא כל-כך דומה לאבא שלו..
הוא התחיל לפקוח את עיניו "בוקר טוב אבא" לחש בקול מתוק "בוקר טוב בראנדי" חייכתי למקור האושר היחידי בחיים שלי, הדבר היחיד שנשאר לי מהארי- חוץ מהזכרונות.
"אתה זוכר מה יש היום?" שאלתי "שנה למוות של אבא הארי, הוא מת בתאונה" דיקלם זאת כאילו מתוך ספר. במהלך השנה הזאת היה לי חשוב להראות לבראנדון תמונות של הארי וסרטונים, שהוא לא ישכח אותו אף פעם.
"נכון" פלטתי, "צריך לקום ולהתארגן" הוספתי.
אחרי שהתארגנו ירדנו ביחד במדרגות למטבח "תלך לשחק אני אכין ארוחת בוקר" אמרתי ובראנדון רץ לפינת המשחקים שלו בסלון.
התחלתי להכין את הפאנקייקים, זה המאכל האהוב על המשפחה שלנו...
"אבא! תראה!!!" בראנדון צעק, נבהלתי והסתכלתי מהר לכיוון שעליו הצביע, ארבע יונים שתוקעות את הראשים שלהן בזכוכית של דלת החצר הפחידו אותי עוד יותר, ניגשתי לחלון ופתחתי אותו בחשד- משום מה הציפורים לא נבהלו ממני "אני לא הולך להביא לכן אוכל עופו מפה" אמרתי כמו אידיוט גמור. אחת הציפורים עפה אבל אז נחתה על עץ בחצר, זה העץ הראשון שאני והארי שתלנו כשעברנו לבית הזה.
הציפור השנייה עפה גם כן ואז שוב חזרה ונחתה על העץ השני בחצר שלנו שאותו אני והארי שתלנו לכבוד הולדתו של בראנדון, יום לפני שהוא הגיע אלינו מהאם הפונדקאית.
הציפור השלישית נחתה על הכיסא שעליו תמיד הייתי מוצא את הארי בבקרים שותה את הקפה שלו וחושב.
והרביעית? היא נשארה במקומה והסתכלה עליי.
מה לעזעז-
"אבא!!! עשן!!!" בראנדון צעק ורצתי בחזרה אל תוך הבית מכבה את הגז וזורק את הפאנקייק השרוף לפח "זהו, הכל טוב" אמרתי מתנשף "אין אש?" שאל "לא, אין אש, אני אכין פאנקייקים חדשים" אמרתי נאנח ומתחיל הכל מחדש,
אני לא מאמין שציפורים כמעט גרמו למטבח שלי להישרף.
YOU ARE READING
You can't see me but I'm here
Fantasyהארי מת בשנה שעברה, ישר לגן עדן. אחרי שעבר שם את כל האימונים והוכשר להיות מלאך הוא מבקש בקשה אחת, להיות המלאך של אהבת חייו, לואי טומלינסון *אין סמאטים *מוות *לארי וגייז *בכי *גמור*
