You can't see me but I'm here

7

נ.מ. לואי

"מ-מה" לחשתי ולא הצלחתי להבין מאיפה הקול שלו בא.
"בראנדון אתה שמעת את זה?" שאלתי אותו, "את מה?" החזיר בתמימות ילדותית חמודה "ציחקוק כזה" אמרתי והוא ענד בראשו, "יכול להיות שזה רעש מבחוץ, אני לא שמעתי כלום" שרה אמרה.
קמתי ממקומי "אני אלך לבדוק, את תוכלי לשים עליו עין? אני חוזר עוד שתי דקות" שאלתי והיא הנהנה "בטח" אמרה, "בראנדון לא לצאת מהחדר אני עוד שנייה חוזר" אמרתי לבראנדון, "טוב אבא" חייך ויצאתי מהחדר.

סרקתי את כל האנשים שיושבים במסדרון ואז בלי לחשוב פשוט יצאתי ממחלקת יולדות ורצתי לטיפול נמרץ.
אני לא יודע בדיוק למה פשוט קיוויתי שאמצא אותו שם, זה היה הציחקוק הקטן שלו- למה שאדמיין דבר כזה סתם ככה פתאום? אני שמעתי אותו כל-כך בבירור אין סיכוי שזה רק בראש שלי!
"חדר.. 27" מילמלתי לעצמי וחיפשתי את חדר 27, אני הייתי ב28 ובראנדון ב29.

הגעתי.
מחוץ לחדר הייתה אישה מבוגרת, נערה ומישהו שאני חושב שהוא האבא, רק חסרה האמא.
עמדתי מספר מטרים מהם כאשר אחות יצאה מהחדר "היא לא שרדה" אמרה להם והם התחילו לבכות ולמלמל כל מיני דברים שלא הצלחתי לשמוע, מהכאב של כולם הצלחתי להבין דווקא את הכאב של האב.. וזה כאב.

הסתכלתי על חדר 27, עוד בן אדם מת בו בדיוק כשאני הגעתי, ולמה הגעתי? כי שמעתי את הציחקוק הקטן של הארי, ואני בטוח במאה אחוז שזה היה הארי. זה סימן כלשהו?
סימן למה?
27 זה מספר מקולל?
אני באמת לא מבין...
ואני כבר לא יודע למה להאמין.