משפחה אמיתית *מוקפא*

12

היינו אני , אליס ובלה בחדר הפנוי, שאותו הפכנו בהדרגה לחדר של אמילי.
היא קיבלה גם כן שידת איפור נחמדת, שולחן כתיבה עם כיסא נוח. והחלטנו לעצב לה פינת קריאה נחמדת עם ספרייה בקיר הנגדי לדלת, שם הצבנו פוך, כורסא, מנורה וספרייה גדולה.
״אני נחשבת מזליסטית שהכוח שלי התברר מוקדם?״ שאלתי את הבנות אחרי הרהורים מרובים.
״זה לא ממש עניין שאפשר להשוות בו, תלוי בכוח קצת״ בלה אמרה וניכר היה בקולה שהיא לא בטוחה מידי בתשובתה. בראשה של אליס יכולתי לשמוע אותה עוברת על הכוחות שהיו במשפחה כדי למצוא תשובה ברורה יותר.
אבל אליס שתקה,
״אבל מה שכן יש לך מזל עם הכוח שלך״ בלה אמרה בקול יותר החלטי. ובצדק- לא יכולתי לבקש כח יותר טוב מזה.
״ היא מציירת ממש טוב״ התחלתי לציין עובדות, בתקווה להגיע לאחת שלא חשבנו עליה. ״קוראת מהר״
״מהירות בדרך כלל זה לא קשור לכוחות, זה קשור לערפדים״ בלה אמרה.
״נכון...״ עניתי וחזרתי להרהוריי.
״תמיד יש את האפשרות שאין לה כח״ אליס אמרה את מה שלא רצינו לציין. לא חשבנו שזה חולשה, הרי כמה מאיתנו ערפדים חזקים מאוד גם בלי שום כח מיוחד.
״בכל זאת, היא תתבאס אם לא״ אמרתי, למרות שהייתה לי הרגשה שזאת תהיה התבאסות זמנית והיא תשכח מזה ברגע שתראה מולה ספר או משהו.
העפתי מבט סביבי, החדר שלה היה קצת יותר גדול משלי, הוא כלל גם הוא שלושה קירות והקיר הרביעי זכוכית, מהחלון יכולתי לראות את החדר שלי גם כן, המבנה של הבית איפשר נוף שכלל ברובו את היער ובחלק קטן את הבית עצמו מאותו החלון.
בנוסף לשלי זיהיתי את החלון של אליס ואמט, מעלינו. לשתיהם הוילונות היו מוגפים.
התיישבתי בכורסה והקשבתי, בסלון הם עוד דיברו, יכולתי לשמוע את אליס מהרהרת בעבודה שלה ללימודים ואת בלה.. טוב אותה לא שמעתי, פרט שחירפן אותי לגמריי..
זאת הייתה סיטואציה כזאת שמתרגלים בה להקלה מסויימת ואז קשה לחזור אפילו לקצת מהחיים בלי ההקלה הזאת.. למרות שלא התקשתי במיוחד בלקרוא אנשים- זה דיי קל.. - היה ממש נחמד להיכנס לכולם לראש ולדעת בדיוק מתי לסמוך עליהם. אבל אצל בלה.. הבנתי איכשהו את אדוארד, שעדיין מידי פעם השתגע מזה שהאדם היחיד שלא בהישג שמיעה זאת אישתו.
זה היה מציק.
החזות שלה גם לא סיפרה הרבה, היא הייתה שקטה.. למרות שהייתי מוכנה להתערב על זה שזה רק היה חיצוני השקט הזה.
״אליס״ אמרתי בהבחנה של רגע. ״את רואה את אמילי משתמשת בכוח שלה?״
אליס הנידה בראשה בחיוך מתנצל.
״טוב ניסיתי״ אמרתי וחזרתי להרהורי.
צחוק נשמע מהסלון, תהיתי מה פספסתי שם..
אליס יצאה מהחדר, כניראה כדי לקרוא לה.
״תגידי, את מסוגלת לנטרל את המגן שלך?״ שאלתי את בלה בתקווה, והיא צחקה
״עוד לא ניסיתי״ היא אמרה ובקולה היה ברור שהשיחה נגמרה. הייתי צריכה להסיק את זה בעצמי...
ישבנו בשקט, אני על הכורסא והיא על הכיסא. מחשבותי נודדות בין נושאים מגוונים להפליא.

עברו כמה דקות עד שאליס חזרה ואיתה אמילי.
״מה אומרת?״ אליס שאלה בקול המתוק שלה.
עיניה של אמיחי נפתחו בהתרגשות וחיוך מתלהב הופיע, ״זה מקסיםם״ היא אמרה בקול דק וקפצצה במקום.
בלה חזרה לסלון בזמן שאמילי הסתובבה לה בחדר, במקום לעמוד שם אליס החליטה שהיא מרצה לה על המלתחה שהיא תקבל. אני שהרגשתי מיותרת חזרתי לחדר שלי, הפעלתי את הנטפליקס על מהירות כפולה וחזרתי לשוד של המטבעה של ספרד.
עבר זמן מה ושמעתי דפיקה בדלת, זאת הייתה אמילי.
״ראית בית הנייר?״ שאלתי
״לא״ היא ענתה מהצד השני
עצרתי את הסדרה ויצאתי מהערוץ
״כנסי״ אמרתי אחרי שניקיתי את הסביבה מהספויילרים והיא נכנסה במבט מבולבל.
״מה קןרה המצב?״ שאלתי
״משעמם לי״ היא ענתה , סימנתי לה לשבת והיא סרבה.
״בסדר״ אמרתי, ״יש לך נטפליקס״
״נע, פחות...״ היא אמרה והשתררה שתיקה מביכה.
״מה אתם עושים בזמנכם הפנוי? ליטרלי חיים שלמים של כלום״ היא אמרה
משכתי בכתפיי, ״מוצאים דברים.. להסתכל קדימה לאינסוף זה סתם מתיש״
״דברים או אנשים?״ היא שאלה
״גם וגם״
״זה לא מטומטם שהולכים לבית ספר כל פעם מחדש?״ היא שאלה וסופסוף התיישבה.
״מאוד״ אמרתי, ״אבל זה נותן לנו יותר זמן בכל עיירה...״
״למה את לא בבית ספר?״ היא שאלה
״איך את יודעת?״
״סיפרו לי״
״הו... אני פשוט הרסתי את התוכנית ונשמתי״ אמרתי, גאה באמילי שהסיקה לבד מה התוכנית.
״אז אני גם לא הולכת״ היא אמרה, ״אין מצב אני לא מדברת נו באמת״
לא היה טעם להתווכח איתה, זה היה ברור מאליו.
אחרי שתיקה ארוכה בה רק קיוויתי שאמילי תשתעמם כדי שאחזור לסדרה היא קמה וניגשה לכלי הציור שלי, שואלת במבט אם אפשר, עניתי באישור.
הסתכלתי עליה מציירת, שוב דברים פשוטים על נוף קלאסי...
אחרי כמה דקות שמעתי את מחשבותיה של אליס רצות מהר מהרגיל, מבוהלות קצת אפילו. הקשבתי יותר והבנתי לאט לאט מה קורה, אני מאמינה שלא החוורתי אבל כן הרגשתי את הלחץ מצטבר, כניראה שהכוח של אמילי יסבך את כולנו.
ולא סתם יסבך..
עם הוולטרי...

_________________
אמילי- מצטערת שכתבתי אותו לבד... ידעתי שאם אחכה לך זה לא יקרה אז ... כן...

ולקוראים- מצטערת אם הוא לא טוב או משהו
אין לי כל כך ביטחון בו אבל החלטתי להעלות בכל זאת